מרתון 3/3
***
שנה עברה מאז שאליסון ותום התנשקו.
שנה עברה מאז שהם חשפו את סודותיהם.
שנה עברה מאותו הרגע שהכל השתנה.
אליסון צדקה, החיים שלה היו מאושרים יותר.
באותו יום הם חגגו שנה ביחד.
בשנה הזאת הכל השתנה, והם החליטו לחזור לארץ, בעיקר בגלל שאיירין אהבה את ישראל, ותום שכנע את אליסון לחזור.
"התגעגעתי למקום הזה" אמרה אליסון, כשיצאו משדה התעופה.
"גם אני" הסכים איתה תום, וחיבק אותה.
מכיוון שעוד לא קנו דירה, ולא רצו לשלם על בית מלון הרבה כסף, החליטו לחזור למחסן הישן, הבית הראשון של לוקאס ואליסון.
"התגעגעת?" שאלה אליסון את לוקאס כשנכנסו, והוא בתגובה חייך.
איירין לא אמרה כלום על המקום, אף על פי שהיה קטן.
היא אהבה הרפתקאות, ולכן הציעה שנישן באוהלים, אבל לוקאס דחה את ההצעה בטענה שגשם יכול לרדת.
זה היה שקר, אף גשם לא ירד באמצע הקיץ בישראל, אבל איירין לא ידעה זאת.
כולם התמקמו במחסן, ואליסון החליטה לצאת החוצה, לשבת על הספסל הקטן.
השמש שקעה כמעט לגמרי, והעניקה לסביבה מראה ייחודי ומרהיב.
תום הגיע, והתיישב לידה, והיא השעינה את הראשה עליו.
"כל כך הרבה דברים עברו מאז" אמרה אליסון לתום, כשנזכרה באותו היום שהוא עזר לה להגיע הביתה אחרי המסיבה, היום בו הכירו.
"כן" השיב בחיוך, נזכר גם הוא.
הם שתקו למשך כמה דקות, והביטו בסביבה שהפכה לחשוכה בגלל שהשמש שקעה.
"רוצה ללכת לים?" שאל, והיא הנהנה.
הם הלכו במשך כמה דקות, והגיעו לים.
"כל הזמן הזה גרתי ליד ים ולא ידעתי?" שאלה וצחקקה.
"אני ידעתי" השיב. "אבל חשבתי שאת יודעת".
הם המשיכו לצחוק כמה דקות.
"רוצה להיכנס?" שאלה אותו, אך הוא עצר אותה.
"אליסון, אני רוצה לומר לך משהו".
היא הסתכלה עליו במבט שואל.
"אני אוהב אותך אליסון, באמת" אמר.
"מה אתה מנסה לומר?" שאלה, אך הוא השתיק אותה וחייך.
"אני אוהב אותך, ואני רוצה שזה יהיה רשמי" המשיך, והוציא מכיסו קופסה קטנה ואדומה.
הוא פתח אותה, ובפנים נראתה טבעת עדינה, עם יהלום, לא גדול מידי אך לא קטן מידי.
"אליסון אני אוהב אותך, ואני לכולם לא אעזוב אותך" אמר, תוך כדי שכורע ברך לפניה, והיא החלה לבכות ולחייך. "התינשאי לי?".
"כן" השיבה, בלי לחשוב בכלל.
הוא ענד לה את הטבעת ונישק אותה.
נשיקה שמסמלת הכל.
את כל האהבה שלהם.
-----------------------------------
כבר עברו כמה חודשים, חמישה חודשים אם לומר את האמת.
אליסון כרגע עושה את דרכה עם תום, לוקאס ואיירין לעבר בית הקפה המקומי, כדי לקנות את קפה הבוקר שלה ואת הכריך הקבוע שלה.
טוסט עם עגבנייה.
איך אני יודע את זה?
אני עקבתי אחריה, כל הזמן הזה.
כבר עשור שאני עוקב אחריה, והיום, היום זה קורה.
היא עוברת במעבר החצייה, ואני מנצל את ההזדמנות, מרים את אקדחי, ויורה.
צעקות נשמעות, בעיקר של תום.
אליסון נופלת לקרקע, שוכבת שם, חסרת חיים.
אבל אני כבר לא שם.
אני בדרכי להתחלת חיים טובים יותר.
חיים ללא אליסון.
ועכשיו, כשהיא לא כאן, שום דבר לא ימנע ממני להשלים את תוכניותיי.
אני מורן מורטיס.
אח של אליסון מורטיס.
ועכשיו, עכשיו רצחתי את אליסון.
***
אוקיי, אז ככה נגמרת העונה השלישית.
יש עוד עונה אחת ואחרונה, והיא תעלה כרגיל - מחר.
וכמו שכולכן שמתן לב, אני מתחילה לעבוד על הסיפור הבא שלי שיצא בקרוב מאוד!
עוד משהו נוסף: אני רוצה להאיץ את הסוף של הסיפור, יש ממש עוד בערך עשרה פרקים. אז אולי נעשה עוד מרתון, או שאני אעלה שני פרקים ביום? מה אתן אומרות?
אז שיהיה לכן המשך יום מקסים!!!
YOU ARE READING
לחיות את האהבה / הושלם
Roman d'amourאליסון היא יתומה, לפחות ככה כולם חושבים. היא חסרת חברים, מכיוון שלא לומדת בבית הספר, וגרה רק עם לוקאס - אחיה הגדול ממנה בשנה. אבל באותו לילה, אותו לילה בו היא הלכה למסיבה, חייה השתנו. עכשיו היא יודעת את האמת, והיא לא תפסיק עד שתנקום. אבל האם זה שווה...
