*כעבור שבועיים*
השבועיים האחרונים עברו במהירות, נהנתי מהחופש במסיבות וישבתי עם חברים שלא ראיתי מאז תחילת החופש ואפילו אני וליה נסענו לבקר את יואב יחד והיה כיף, את השבוע האחרון העברתי בשעות רבות אצל תום לקראת האזכרה, היום אמא ואבא חוזרים אחרי כמעט חודשיים בחו''ל כי מחר האזכרה, הרבה פעמים חשבתי לוותר על ללכת לאזכרה אבל הבטחתי לליאם ודין שאני אבוא אז אני אבוא, נראה לי.
"לא לא לא, זו הייתה טעות, אני לא יכולה לעשות את זה" אמרתי לליה ויואב כשנכנסנו לבית קברות וראינו את המשפחה, החברים והחיילים שעמדו ליד הקבר "תקשיבי לי" יואב אמר ותפס בזרועותיי "בואי נגיע, תגידי שלום לדין לליאם ולהורים שלך, אחר כך תרגישי שאת לא יכולה? נצא" יואב אמר והנהנתי בהסכמה בזמן שהתקדמתי בצעדים קטנים לכיוון עשרות האנשים שעמדו ודיברו אחד עם השני, כשהגעתי קרוב מספיק לקבר נעצרתי והסתכלתי עליו בלי לומר כלום "בייב" שמעתי את קולו של ליאם מאחורי והסתובבתי אליו נכנסת לחיבוק חזק שהייתי צריכה כל כך והתפרקתי בבכי על מדיו הירוקים "לכי לדין" ליאם אמר לאחר כמה דקות וראיתי את דין יושב על ספסל בצד כשראשו בין ידיו "קטנה" דין אמר וראיתי שהוא בכה וחיבקתי אותו בלי לומר מילה "בואו, רוצים להתחיל" יונתן אמר כשהתקרב אלינו מתוך כל האנשים, קמנו מהספסל נכנסים לתוך 'הקהל' ונעמדים ליד אמא ואבא, ליאם לידי, יונתן ליד דין וליה ויואב מאחורינו יחד עם כולם, ראשונה לדבר עלתה אוסנת דודה שלי ואחריה גם אמא ואבא, המפקד שלו והחברים שלו, אני לא חושבת שהדמעות הפסיקו לרדת מעיניי אפילו לרגע. האזכרה נגמרה לחצתי ידיים לחברים של אור, חלקם חיבקו אותי "בוא נלך מכאן" אמרתי לליאם והוא הנהן ויצאנו מבית הקברות.
"את בסדר?" ליאם שאל כשישבנו בחצר כאשר בצידה השני של החצר יושבים חבריו של אור יחד עם דין בזמן שאמא ואבא יושבים בתוך הבית עם המשפחה "אני בסדר, זה היה לי קשה" עניתי בשקט "אני יודע" ליאם ענה ונישק את שפתיי "כבר אמרתי שאתה חתיך במדים?" אמרתי לו והוא חייך אלי "את הכי יפה בעולם" ליאם הוסיף והגיע תורי לחייך "את בטוחה שאת לא רוצה ללכת לשבת איתם?" ליאם שאל והנהנתי "אני לא מוכנה עדיין לשמוע מה אור היה" עניתי והוא הבין אותי. "היי מה קורה?" אחד החברים של אור בא לכיווני "בסדר" ספק עניתי ספק שאלתי "רצינו לומר לך שהיה לך אח אדיר, אף פעם לא פגשנו אותך כדי לומר לך אבל רצינו שתדעי שהוא דיבר עלייך תמיד ואמר כמה הוא אוהב אותך ומתגעגע אליך" אותו החייל אמר "תודה" אמרתי לו בחיוך והוא עטף אותי לחיבוק ואחרי ששיחרר חייך אלי והלך חזרה לחברים שלו "בוא נלך מפה" אמרתי לליאם "לאן בייב?" הוא שאל "לא אכפת לי, לחדר שלי, לטיול, לכל מקום רק לא פה" אמרתי וקמנו "בואי לחדר שלך עוד מעט אנחנו חוזרים לבסיס" ליאם אמר ועלינו לחדרי. "אני לעולם לא אצליח להחליט אם אתה יותר חתיך עם מדים או בלי בגדים" אמרתי וליאם עלה מעליי מחזיק את גופו עם ידיו ובזמן הזה אני פתחתי את כפתורי חולצתו עוזרת לו להוריד אותה ואת הטי-שירט הלבנה שהייתה מתחתיה מלטפת את הקוביות המסורטטות והופכת אותנו כך שאני יושבת מעליו ומנשקת את הקוביות, ליאם הוריד את החולצה השחורה שלבשתי וליטף את גופי, גורם לצמרמורת נעימה לעבור בגופי "מאמי" קראתי לו ונישקתי אותו נשיקה עמוקה "ליאם אנחנו..... אוו פאק" דין אמר כשפתח את הדלת ומיד שם לב מה קורה וסגר אותה "אנחנו צריכים ללכת" דין צעק לו "אני בא" ליאם צעק חזרה "שלושה ימים וניפגש שוב" ליאם אמר לפני שהוצאתי משהו מהפה ונישקתי אותו, חוטפת לו את החולצה הלבנה שלבש מתחת למדים ולובשת אותה בעצמי "תחמנית" הוא אמר והוצאתי לו לשון.
YOU ARE READING
my american boy
Romance"אהבת אמת היא כשאתה לא מצליח להירדם כי המציאות שלך טובה מחלומותיך" (ד"ר סוס) האם אלה שבירה כמו שהיא חושבת? מי זה אור? מה יקרה כשליאם ואלה יפגשו?
