יום שישי הגיע, כל כך חיכיתי לו, לבשתי שורט שחור וטופ תכלת עם פרחים קטנים לבנים "יצאנו?" שאלתי את ליאם "כן" הוא אמר והחלטנו ללכת ברגל כי הבניינים אותם אנחנו הולכים לראות היום לא רחוקים כל כך מהבית "מה חשוב לך בדירה?" ליאם שאל "אמבטיה ומרפסת" עניתי בהחלטיות, הגענו לבניין הראשון, הדירה הייתה נחמדה אך לא הייתה לה מרפסת וזה ממש מבאס, הדירה השניה הייתה קטנטנה ונפסלה ישירות והשלישית, וואו השלישית "אל נראלי שמצאנו" ליאם אמר בחיוך "לגמרי" עניתי, הדירה הייתה מול הים עם מרפסת יחסית גדולה, קומה 20, שלושה חדרים והכי חשוב אמבטיה.
בימים שאחר כך התעסקתי בעיקר בלארוז את הדברים שלי לדירה החדשה שלנו וללכת לבית ספר, הודעתי לאמא ואבא שאני עוברת לגור עם ליאם והם היו בסדר עם זה, תכלס? לא היה להם אכפת בכלל אבל לא חשוב, אנחנו גרים מרחק של עשר דקות הליכה מהבית של דין ויונתן שזה ממש כיף "יונתן" צעקתי בטלפון "הבטחת שתכין לי שמלה לנשף ועוד לא התחלנו בכלל" כעסתי עליו "אוקיי, אוקיי אני בא לאסוף אותך" הוא ענה לי "מאמי" קראתי לליאם שהיה במקלחת "אני הולכת עם יונתן לסטודיו שלו" המשכתי "ביי" ליאם החזיר ואחרי כמה דקות יצאתי החוצה נכנסת לאוטו של יונתן. "אני אתעלף" אמרתי כאשר הוא סיים לצייר את הסקיצה לשמלה והראה לי את הבד ממנו הוא יכין אותה "שמח שאהבת ועכשיו רציתי לדבר איתך על משהו" הוא אמר ברצינות "מתי את מתגייסת?" הוא שאל "תחילת אוגוסט" עניתי לא מבינה "את יודעת שהחתונה והדירה והכל זה הרבה כסף לי ולדין, למרות שההורים של שנינו מוכנים לשלם על הכל אנחנו רוצים לשלם על זה בקיצור אני רוצה להתחיל לפרסם את עצמי והייתי רוצה שתדגמני את השמלות" יונתן אמר "ברור, מה יש לך אבל קח בחשבון שאני לא יודעת להיות דוגמנית" אמרתי בחיוך "את לא צריכה לדעת את כבר דוגמנית" הוא אמר וחיבקתי אותו מובכת מהמחמאה.
"בייב" קראתי לליאם שבישל ארוחת צהריים "מה?" הוא ענה לי "כל השכבה שלי יוצאת לאיזה מועדון היום כי חמישי , בוא נלך גם" אמרתי לו בידיעה שהוא לא ממש אוהב את המסיבות האלה אך מצפה שיסכים הפעם "אל..." הוא נאנח "בייבי בבקשה... אני מסיימת י'ב עוד מעט ואז אני אגייס ולא אפגוש אותם" אמרתי עוטפת את פניו עם ידי ומסתכלת בעיניו "תלכי לבד... את תהיי עם ליה, אני סומך עליך" ליאם אמר "אז אני לא הולכת" הודעתי "למה?" ליאם שאל "כי אני רוצה לצאת איתך לא לבד" עניתי בילדותיות משלבת את ידיי על החזה "תקשיבי בייב, אנחנו יחד כל יום, אני רוצה שתהני עם חברים שלך ואני יודע שאני פחות אהנה, אני רוצה שתלכי ותהני ומחר אני אכין לנו ארוחת בוקר מפנקת" ליאם אמר "אוף... טוב" התייאשתי והודעתי בקבוצה שאני אגיע....
"אל תדבר איתי בכלל" צעקתי "אז אל תהיי ילדה קטנה" הוא החזיר "סתום כבר" צעקתי שוב "אבל לפחות תקשיבי" הוא אמר בקשיחות "ליאם תפסיק, אתה אומר לי שאתה לא אוהב מסיבות ואז אני מגלה שיצאת עם חברים שלך ואפילו לא מגלה את זה ממך אז פאקינג תעוף ממני" אמרתי בקול גבוהה "אני אמרתי לך ששכחתי שזה יום הולדת של חבר טוב שלנו והייתי חייב ללכת אפילו לא הייתי שם הרבה זמן" הוא ניסה להסביר את עצמו "במשך שבוע, שבוע, לא מצאת את הזמן לומר לי שהיה לך חשוב לצאת לשם, אני לא רוצה לדעת בכלל מה היה שם שאתה מסתיר" המשכתי בשלי "לא היה כלום, הייתי שם איזה שעתיים שלוש וחזרתי" "די, אין לי כוח יותר" אמרתי ויצאתי מהבית, ברגע הזה לא יכולתי להיות שמחה יותר מכך שאנחנו גרים ליד הים, אני לא מבינה מה הוא לא סיפר לי, למה הוא הסתיר את היציאה הזו.
YOU ARE READING
my american boy
Romance"אהבת אמת היא כשאתה לא מצליח להירדם כי המציאות שלך טובה מחלומותיך" (ד"ר סוס) האם אלה שבירה כמו שהיא חושבת? מי זה אור? מה יקרה כשליאם ואלה יפגשו?
