*נקודת מבט אלה*
התעוררתי לבוקר של יום ראשון, היום היום הראשון של כיתה י'ב, שנה שלא חשבתי שתתחיל ככה, אני שמחה שהלוחם אש ההוא הציל אותי,באמת, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה תופס אותי בזמן, בכל מקרה לבשתי חולצה לבנה ושורט שחור, עשיתי קוקו בשיער, התאפרתי כדי שלא יראו כמה בכיתי על ליאם ויצאתי מהבית הולכת לכיוון הבית ספר "יפה שלי" קורן צעק ורץ אלי וככה גם כל החבורה שלנו באו אלי וחיבקו אותי, אחרי הטקס פתיחת שנה שיחררו אותנו הביתה ואני הלכתי לפגישה עם תום.
"אני מתחרטת על זה, אתה לא מבין כמה, גם שתיתי כל כך הרבה שאת הרוב אני לא זוכרת בכלל, אני לא אשתה ככה יותר בחיים" אמרתי לתום "זה טוב, זה אומר שלא תעשי את זה יותר אף פעם, נכון?" תום שאל ואני הנהנתי בראשי "הייתה היום שיחה טובה, אם את צריכה משהו תתקשרי אליי" תום אמר, הודיתי לו ויצאתי מהחדר שלו, חוזרת הביתה.
"כן" צעקתי כשדפיקות נשמעו בדלת חדרי וליאם נכנס "לך" אמרתי לו והוא התיישב על המיטה לידי ובתגובה אני קמתי מהמיטה "אלה..... בייבי..." הוא קרא לי "אל תקרא לי ככה" צעקתי עליו בוכה וחובטת בחזהו עם ידי, הוא נעמד ועטף אותי לחיבוק, "אני שונאת אותך" אמרתי בשקט, חפורה בחזהו "אני צריך לספר לך למה נפרדתי ממך" ליאם אמר כשנרגעתי והתיישבתי על הערסל שלי "ביום רביעי בלילה, כשעוד היינו בבסיס, מייק התקשר אליי ואמר לי שאבא שלי חטף דום לב והוא בבית חולים" ליאם אמר לי ודמעות ירדו מעיניו "ולא סיפרתי לאף אחד, זה הכביד עלי ועשיתי מיליון טעויות והגדולה ביותר מהן הייתה להפרד ממך, אני מצטער" הוא אמר והרכין את ראשו וכך גם אני, שני אנשים יושבים בחדר ובוכים, מתאים לי להגיע לסיטואציה כזו "אני לא רוצה לסלוח לך שתדע" אמרתי לו באזהרה "אבל אני לא יכולה לכעוס עליך, אני כל כך אוהבת אותך" אמרתי וקפצתי עליו יושבת עליו, הכנסתי את ידיי אל תוך החולצה שלו ובשניה הורדתי אותה וכך גם החולצה שלי ירדה ממני, טוב וגם כל שאר הבגדים ואתם יודעים איך זה המשיך...
"רק שתדע שלא כל פעם שנריב זה יפתר ככה" אמרתי לליאם בבוקר "נכון, גם כשלא נריב זה יקרה" ליאם אמר לי "תרגע" אמרתי והרבצתי לחזהו "יש פה ילדה שצריכה לנסוע לבית ספר" ליאם אמר ובתגובה הרמתי את השמיכה עד מעל ראשי "יאללה להתחבא לא יעזור" ליאם הודיע "יש לי רעיון, אני לא אלך לבית ספר ואשאר איתך כי היום בערב אתה הולך מפה" הצעתי עם חיוך "יודעת מה?" ליאם אמר והרגשתי תקווה "לא" הוא המשיך "אתה חרא ואני שונאת אותך" אמרתי בילדותיות וקמתי מהמיטה לכיוון המקלחת, כשחזרתי לחדר ליאם עוד שכב במיטה ואני פתחתי את הארון מחפשת מה ללבוש "תוריד את החולצה" הרמתי את הקול על ליאם "מתי בכלל שמת אותה? מה זה משנה? תוריד אותה" דיברתי לאוויר ולליאם יחד "אוקיי..." הוא אמר בשקט והוריד את החולצה ואני תפסתי אותה, לובשת אותה עליי יחד עם שורט שחור, התיישבתי מול המראה שמה מסקרה וקצת גלוס "אל תעשה את זה" אמרתי לליאם שבא מאחורי והתחיל לנשק את צווארי "ליאם" נאנחתי בשקט והוא זז ממני אחרי כמה דקות "עכשיו אני צריכה לשים מייקאפ כדי להסתיר את זה" אמרתי מתכוונת להיקי שהוא עשה לי "מתי את מסיימת בית ספר היום?" הוא שאל "אחת כזה נראלי" עניתי לו "אני אאסוף אותך ונלך לאכול" "טוב בייב" עניתי, נישקתי במהירות לשפתיו ויצאתי מהחדר.
YOU ARE READING
my american boy
Romance"אהבת אמת היא כשאתה לא מצליח להירדם כי המציאות שלך טובה מחלומותיך" (ד"ר סוס) האם אלה שבירה כמו שהיא חושבת? מי זה אור? מה יקרה כשליאם ואלה יפגשו?
