"היי, מה קורה?" ליה שאלה אותי כנפגשנו בכניסה לבית ספר "אני במחזור, בא לי שוקולד, אני רעבה" עניתי במירמור "תבואי אלי אחרי בית ספר נאכל ונכין עוגיות" ליה אמרה ודפקתי לה מבט "טוב טוב, אני אכין עוגיות" היא תיקנה את עצמה "אז אני אבוא" הודעתי ונכנסנו לכיתה.
היום עבר במהירות ועכשיו אני אצל ליה והעוגיות בדיוק יצאו מהתנור, למדנו היום עד ארבע וחצי וזה אומר שעכשיו השעה כבר שבע בערב "תזהרי זה חם" ליה הזהירה אך אחת העוגיות כבר שרפה לי את הפה וליה צחקה עלי, הערב עבר בכיף ובשעה תשע נכנסתי הביתה פוגשת בליאם ודין מוכנים לצאת מהבית "היי חתיכים, לאן?" שאלתי אותם "אנחנו הולכים לישיבה אצל חבר מהצבא, נחזור מאוחר" דין אמר ואני הלכתי לחבר את ליאם מתחפרת בחזהו "תאכלי משהו לפני שאת הולכת לישון" הוא אמר לי והנהנתי, אני במחזור, ברור שאני אוכל אם תרצה ואם לא "ביי יפה" "ביי קטנה" הם אמרו ויצאו מהבית ואני עליתי לחדרי והתקלחתי.
ירדתי למטה והכנתי טוסט, התיישבתי בסלון רואה סדרה בנטפליקס. "היי" "למה את ערה?" דין וליאם שאלו כשנכנסו הביתה "מה השעה שחזרתם?" החזרתי בשאלה "אחת בלילה" ליאם ענה "אה" עניתי חוזרת לראות את הסדרה "בייב בואי לישון" ליאם אמר כשראה שכמעט נרדמתי עליו בסלון "אין לי כוח" אמרתי לו והוא הרים אותי כמו כלה והניח אותי במיטה שלו "אני הולכת להתארגן ובאה" אמרתי לו וכך היה. "הלוואי וכל החיים תשני במיטה שלי" ליאם אמר כשנשכבתי לידו "מבטיחה" עניתי לו ונרדמתי.
התעוררתי בבוקר די מוקדם, בשעה תשע והחלטתי להכין חלות, שמתי מוזיקה והתחלתי להכין את הבצק, כשסיימתי נתתי לו לתפוח והתחלתי לנקות את המטבח "היי קטנה" דין נכנס למטבח "היי" החזרתי והתיישבתי על השיש "רציתי לדבר איתך על משהו" הוא אמר ברצינות והתיישב מולי על אחד הכיסאות של האי "אני רוצה שתגידי לי את דעתך אבל באמת" דין המשיך "אוקי..?" אמרתי וחיכיתי שימשיך "אני רוצה להציע נישואין ליונתן, אני יודע שאנחנו צעירים ורק שנה וקצת יחד אבל אני באמת מרגיש שזה זה ואני מפחד שהוא לא ירצה" הוא שיתף אותי וחיוך ענק עלה על פני "אני בטוחה שהוא יסכים ואני הכי בעד בעולם" אמרתי לו "אני הזמנת את המשפחה שלו לארוחת שישי היום" דין אמר "אז למה אמא לא מבשלת כבר? איפה הם באמת?" שאלתי "הם לא דיברו איתך?" דין שאל ולא הבנתי על מה אז פשוט עשיתי לו פרצוף לא מבין "הם נסעו לאיטליה לעבוד או משהו, הם אמרו שהם ידברו איתך ויבקשו שתבשלי" הוא אמר בשקט ואני פשוט עליתי למעלה לחדרי בעטתי בכל דבר שקיים והתיישבתי על הרצפה עם הראש בין ידיי מתפרקת בבכי, אחרי כמה דקות החלטתי להחליף לבגדי ספורט, לבשתי טופ ארוך וצמוד בצבע בורדו וטייץ ארוך תואם ויצאתי מהבית בריצה למרות הצעקות של דין לחכות רגע, הכנסתי את האוזניות לאוזניי ורצתי לא יודעת לאן כשהדמעות חוסמות את שדה ראייתי, אני לא מבינה אותם, הם באים מצטערים וחוזרים על הכל מהתחלה אז מה זה משנה בכלל, שיצטערו כמה שבא להם אבל הם לא לומדים מטעויות, רצתי ורצתי בלי לשים לב לאן "אייי" צעקתי כשנפלתי על הרצפה וראיתי שאני בחורשה בקצה העיר, אני צריכה לחזור הביתה, מגיע לדין שאני אכין אוכל, לא מגיע לו להידפק בגללם ובדיוק אז הוא התקשר "הלו" עניתי "איפה את? את בסדר?" "כן, אני בדרך הביתה, רוצה לבוא לקחת אותי ונעבור בסופר?" שאלתי אותו והוא הסכים.
YOU ARE READING
my american boy
Roman d'amour"אהבת אמת היא כשאתה לא מצליח להירדם כי המציאות שלך טובה מחלומותיך" (ד"ר סוס) האם אלה שבירה כמו שהיא חושבת? מי זה אור? מה יקרה כשליאם ואלה יפגשו?
