my american boy

פרק 20

יום שלישי הגיע, השעה כבר שלוש אחר הצהריים בדיוק חזרתי מבית ספר ואני כבר לא במחזור שזה דבר משמח מאוד, בערב דין יציע נישואין ליונתן, הוא ביקש שזה יהיה רק שניהם ולמרות שניסיתי לשכנע אותו שאני רוצה להיות שם ואני אפילו אתחבא הוא לא רצה וכיבדתי את זה, הוא יקח אותו לים ויציע לו שם ואז הם יסעו למלון "ליאם" קראתי לו "ליאם" קראתי שוב למרות שהוא לידי אך הוא עסוק בפלייסטישן שלו "ליאם" "ליאם" "ליאם" הוא לא הסתכל עלי רק זרק משהו על כך שהוא באמצע אז התיישבתי עליו והזזתי את אגני "בייב" הוא נאנח והרגשתי את החבר שלו מתעורר והוא כיבה את הסוני וירדתי ממנו "לאן נראה לך שאת הולכת מיס לאופר" הוא שאל "לאכול" עניתי "בואי לפה" הוא אמר ומשך אותי למיטה מעליו, בשניה הוא הפך אותנו כך שהוא מעליי.

אני לא באמת צריכה לספר מה עשינו אבל היה כיף, השעה שמונה בערב והחלטתי להתחיל לנקות את הבית לפסח ואני אתחיל בחדרים, אני אתחיל בחדר של דין ואז את של ליאם, שלי ואת המקלחת, היום שני חדרים ומחר שניים ואז אחליט איך אני ממשיכה. סידרתי את הארון של דין ועברתי להחליף סדינים ולשטוף את החדר, אותו דבר אצל ליאם רק שאצל ליאם זה היה קשה יותר כי הוא היה עסוק בלהציק לי אז זה לקח לי מלא זמן "אני לא מבינה למה הם עוד לא שלחו הודעה" התלוננתי "חכי רגע, תני להם" ליאם ניסה להרגיע אותי וצליל הודעה נשמע, רצתי לטלפון וכמעט החלקתי בדרך "זה הקבוצה של הכיתה" אמרתי באכזבה "תרגעי כבר" הוא צחק ואני הסתכלתי עליו בפרצוף כועס ועוד פעם הטלפון צלצל, תמונה מדין, "אעאאעאעא" צעקתי והראתי לליאם את התמונה שהיא בעצם סלפי רק שיונתן מרים את ידו עם הטבעת "איך שתשתחררי גם לך תהיה טבעת" ליאם אמר ונישקתי אותו נשיקה טובענית "אתה יודע?" אמרתי "נראה לי שדין צדק ואנחנו באמת דביקים" אמרתי ונשכבתי על המיטה שלו "למה תמיד אנחנו במיטה שלך?" שאלתי "לא יודע, אפשר ללכת לשלך" הוא ענה "לא. אני אוהבת לישון פה, יש פה את הריח שלך" אמרתי "את תחרפני אותי" ליאם אמר ונשכב לידי "אתה עצוב שביטלתם את הטיול?" שאלתי "לא, אני חושב שזאת אחת ההחלטות הטובות שהיו לי" הוא ענה והאמנתי לו "אתה היית אמור לחזור לפלורידה אחרי הצבא נכון? כי אין לך אזרחות" אמרתי ולא רציתי לדעת את התשובה "יש לי פה עוד ארבעה חודשים עד שאני אצטרך לחזור לפי החוק" הוא אמר ודמעות כבר מילאו את עיניי "אל תבכי, כבר הגשתי בקשה לאזרחות ואין סיבה שאני לא אקבל אותה, חוק השבות, את יודעת הייתה לך בגרות על זה לפני לא הרבה זמן" ליאם אמר בחיוך אופטימי ועצם את עיניו ונרדם וכך גם אני.

"אור?" קראתי לו "אתה פוחד?" המשכתי "ממה?" הוא שאל "מהצבא, אתה מתגייס מחר" עניתי "לא" הוא קבע וחזרנו לראות טלוויזיה "אור, מה זה?" שאלתי והכתם האדום התפשט על בגדיו "זה דם" הוא ענה והתעוררתי בבהלה מהחלום הזה.

"אלה, מה קרה?" ליאם שאל ואני ישבתי וניסיתי להסדיר את נשימתי אז לא הצלחתי, התחלתי לראות נקודות שחורות ואז ראיתי רק שחור. פתחתי את עיניי והאור סינוור אותי אז עצמתי אותן בחזרה "בייבי? את ערה" שמעתי את ליאם ופתחתי את עיניי שוב "למה אני פה?" שאלתי בלחץ רואה שאני בבית חולים "את התעלפת לכמה שעות "א...א...אני...אני חלמתי עליו" אמרתי בגימגום "חכי רגע אני אקרא לאחות" הוא אמר ויצא מהחדר "שלום אלה" האחות אמרה "שלום" החזרתי "הגוף שלך קורס פעמים רבות, בהתאם לכך אנחנו נרצה לבצע כמה בדיקות בימים הקרובים ככה שאת תתאשפזי פה לכמה ימים" האחות הסבירה ואני הנהנתי, ליאם החזיק לי את היד ורק אז ראיתי שמחוברת אינפוזיה לכף ידי "לא נמאס לך לדאוג לי כל היום?" שאלתי את ליאם אחרי כמה דקות שישבנו בשקט "למה שימאס לי?" "כי מהרגע שנפגשנו אתה דואג לי, לסיוטים, כשהייתי חולה, כשלא אכלתי, עכשיו, אולי תלך הביתה לישון? אני בסדר" אמרתי בוכה "וזה שאני בוכה כל הזמן" המשכתי והוא טמן את ראשו בין ידיו ופתאום נעמד והלך הלוך חזור בחדר "פשוט לך ואל תחשוב עלי, תן לעצמך חופש" אמרתי והוא פשוט יצא מהחדר טורק את הדלת בלי לומר מילה ואני התפרקתי "שלום אלה, אני בן, אני הרופא שלך, אוי, מה קרה? את בסדר?" הוא שאל כשהרים את ראשו מהגיליון שלו "אני בסדר, סליחה" אמרתי והוצאתי חיוך מזויף "אוקיי... אז ככה אנחנו נבצע כמה בדיקות ונקווה שמחר נוכל לשחרר אותך" הוא הסביר ואני פשוט הנהנתי, לא התקשרתי לדין, הוא עם יונתן ואני לא רוצה להפריע לו.

"תגידי מה את מפגרת, מאתמול את פה ולא התקשרת?" דין התפרץ לחדר בבית החולים "עזוב אותי, היית עם יונתן, מזל טוב דרך אגב אני הכי שמחה בשבילך בעולם" אמרתי "היי...קטנה, מה קורה איתך?" אתם מכירים את הכאב הזה שמגיע כאשר מחזיקים את הבכי? ככה הרגשתי אז פשוט לא עניתי "היי אלה, מה שלומך?" הרופא נכנס והנהנתי בתגובה "אז ככה הבדיקות הגיעו ולא ראינו משהו מיוחד אז אנחנו רוצים שתשארי פה עוד כמה ימים לטובת השגחה" הוא אמר ויצא מהחדר "את רוצה שאני אלך להביא לך בגדים?" דין שאל "כן, תודה, אני אשלח לך בווטסאפ מה אני צריכה ואיפה זה" אמרתי והוא יצא מהחדר.

"חזרתי" דין נכנס לחדר ויונתן איתו "היי" יונתן אמר "היי, מזל טוב" עניתי והוא נישק את לחיי ואני פשוט חזרתי לבהות בקיר "קטנה, מה קרה? למה רבתם?" דין שאל ברוך "עזוב" אמרתי ודמעות ירדו מעיניי רק מהמחשבה על ליאם, קשה לי בלעדיו אבל זה לטובה הוא רק דואג לי כל היום, זה מתיש והוא לא יגיד לי את זה אז אני הייתי צריכה לומר את זה "לכי תחליפי את הבגדים האלה את תרגישי טוב יותר" יונתן אמר ופתחתי את המזוודה שהם הביאו, בחרתי טופ ארוך עם טייץ והלכתי להחליף ואחר כך באמת הרגשתי טוב יותר וחזרתי ליונתן ודין "מה לקח שעה?" דין שאל "האינפוזיה הזאת שיגעה אותי" עניתי והתיישבתי על דין "נו תספרו על יום שלישי" אמרתי להם "אין הרבה מה, את יודעת את התכנון וזה היה בדיוק כמו שרציתי" דין אמר ונישק את יונתן "אני אוהבת אתכם" אמרתי להם "עכשיו כשאת בסדר את יכולה לספר לנו מה קרה עם ליאם?" דין ביקש והנדתי בראשי לשלילה "הוא פגע בך פיזית? הוא עשה משהו שלא רצית?" הוא שאל "לא לא, מה פתאום, באמת שלא" אמרתי לו בהחלטיות "אם תרצי לשתף אותנו את הכי מוזמנת בעולם "אלה, יש ארוחת ערב" האחות אמרה וידעתי שאני חייבת לאכול, הם הודיעו לי שהם יבדקו שאני אוכלת, הבעיה היא שהאוכל דוחה פה "הרופא אמר שבגלל הפעם הקודמת, שלא אכלתי ואז התעלפתי אז הם יבדקו שאני אוכלת אז אני חייבת ללכת לאכול ואסור לי להחליף את הארוחה באוכל מבחוץ" הסברתי להם שהם לא הבינו מה האחות רוצה ממני "תלכו לאכול גם ואם תרצו תחזרו אחר כך, אבל אתם לא חייבים" המשכתי "אנחנו נחזור עוד איזה שעה" דין אמר ואני יצאתי לחדר האוכל, אני והעמוד אינפוזיה.

48 שעות בלי ליאם, היום יום חמישי השעה שתיים בצהריים וליה בדיוק הגיעה לבקר אותי "מה קורה?" היא התיישבה לידי על המיטה "בואי נדבר על משהו אחר, מה עם יואב? איך הולך לו?" שאלתי "הוא בסדר, יש לו טקס כומתה עוד שבועיים, את תבואי?" ליה סיפרה "כן, ברור" עניתי לה בחיוך והמשכנו לדבר על שטויות מהבית ספר וכל מיני כאלה "טוב די" ליה אמרה פתאום "מה היה עם ליאם? תפתרו את זה, בבקשה, את לא את בלעדיו והוא לא הוא" היא אמרה "פגשת אותו?" שאלתי בהתרגשות "לא, אבל דיברתי עם דין ובחיים שלך אל תספרי שסיפרתי לך אבל הוא מסתגר בחדר שלו ושותה מלא ומעשן מלא" ליה אמרה והייתי בהלם "אני צריכה לצאת מפה, עכשיו" אמרתי בלחץ ויצאתי למסדרון "אחות?" קראתי "אני חייבת שתורידי לי את זה, עכשיו" ביקשתי ובכיתי "אלה תחזרי בבקשה לחדר ואני אקרא לרופא "לא" צעקתי עליה"אני צריכה לצאת מפה" בכיתי "עכשיו" צעקתי עליה וניסיתי להוציא את האינפוזיה "אלה תפסיקי" ליה צעקה לי ואני הייתי בשלי, הייתי בטירוף, בכיתי וצעקתי "בבקשה" התחננתי אליה ואיש האבטה תפש אותי בעוד שהאחות הזריקה לי משהו ורגשתי את גופי נרפה לידיו של המאבטח ועיניי נעצמו...