אהבה מבלבלת :(

אהבה מבלבלת:)-פרק 44 (מרתון)

מנקודת מבט עידן:
שיחת טלפון קטעה את השיחה שלי ושל נאור וכשהוא ענה ראיתי שהוא מאוד לחוץ,בכלל לא הנאור שאני מכיר.
״מה קרה?״שאלתי אותו כשהוא ניתק את השיחה.
״אני הולך לשתף אותך במשהו למרות שאתה לא זוכר״הוא אמר לי והנהנתי.
״הבחורה שאתה לא זוכר בצרות ואני בטוח שאם היית עידן של לפני התאונה לא היית חושב בכלל וישר עוזר לה״הוא אמר לי.
״מה אתה רוצה שאני אעשה?״שאלתי אותו ולא יודע מה קרה לי אבל הלב שלי השתולל בטירוף.
״שתבוא איתי לחלץ אותה״הוא אמר לי וברגע שהנהנתי הוא התחיל לנסוע ופתאום נעצרנו.
״זה כאן״הוא אמר לי וסימן לי לרדת מהאוטו,כשירדתי ראיתי את אותה בחורה כשמישהו מחזיק אותה חזק ואין לי מושג למה אבל כאב לי לראות אותה ככה וגם רציתי לדפוק לו מכות.
כשהיא התקרבה אלינו שמתי לב כמה היא יפה והאמת רציתי לתפוס אותה ולנשק את השפתיים האלה שלה למרות שאני לא זוכר כלום.
״מה אתם עושים פה?״היא שאלה אותנו והקול שלה שיגע אותי.
״תכנסי מהר ונסביר לך אחר כך״נאור אמר לה,נכנסנו לאוטו ואני לא הייתי מסוגל להוריד את המבט שלי ממנה כאילו היא היפנטה אותי.
״את רעבה?״נאור שאל אותה,אחרי כמה דקות של שקט.
״כן אבל אני מעדיפה להיות בבית עם אחים שלי״היא אמרה לו והרגשתי את המבט שלה עליי ובאותו רגע רק רציתי לזכור אותה.
״אוקיי אני אסיע אותך הביתה״הוא אמר לה וזה גם שיגע אותי פתאום שהוא מאוהב בה.
״צריך הכרות?״נאור שאל אותנו ולא ידעתי מה להגיב.
״נראה לי שזה מיותר״היא לחשה,אבל שמעתי וזה גרם לי להסתכל עלייה וואלה היא צודקת,הרי אני לא זוכר אותה והיא כן זוכרת אותי אז בשביל מה הכרות?
״כן,זה באמת מיותר זה לא שהיא הייתה משהו מיוחד בשבילי״אמרתי כדי להראות לה שהיא בכלל לא מעניינת אותי.
שאר הנסיעה עברה שקטה וכשהגענו לבית שלה היא ירדה בלי להגיב כלום.
״מה יש לך?״הוא שאל אותי בכעס.
״מה אתה רוצה נאור?״שאלתי אותו גם אני בכעס.
״למה אתה מתנהג אלייה ככה?״הוא שאל אותי בעצבים ממשיך לנסוע לבית שלי.
״נאור,אני לא זוכר אותה ואני לא רוצה לזכור אותה ואתה כל דקה דוחף לי אותה או מזכיר לי אותה,לא רוצה לזכור אותה תבין את זה כבר״צעקתי עליו ושוב תקף אותי כאב ראש.
״עידן,עידן תתרכז רק בי״שמעתי את קולו של נאור אבל לא יכולתי להגיב לו התפוצץ לי הראש.
״אתה בסדר?״הוא שאל אותי כשהכאב נרגע.
״כן״אמרתי לו.
״אתה חייב לדבר עם הדוקטור״הוא אמר לי.
״עכשיו כבר מאוחר אני אתקשר אליו מחר״אמרתי לו כשהגענו לבית שלי.
״אני לא התכוונתי לריב איתך,אתה המשפחה שלי״הוא אמר לי.
״גם אני לא,פשוט תפסיק להזכיר אותה כל הזמן״אמרתי לו והוא הסתכל עליי מוזר.
״בתנאי אחד״הוא אמר לי.
״דבר״אמרתי לו בייאוש,הטמבל הזה ממש מעצבן.
״שאתה מדבר איתה ומתנצל״הוא אמר לי והנהנתי,כי באמת יצאתי דוחה.
״יאללה בוא נכנס לבית,אמא שלי אצלכם״הוא אמר לי כשירדנו מהאוטו.
נכנסנו לבית ראיתי את אמא ודודה שלי בסלון ואיך שאמא שלי ראתה אותי ישר רצה אליי וחיבקתי אותה חזק.
״נשמה שלי״אמרתי לה מנשק את ראשה והיא נתנה לי מכה.
״מה דודה עוד לא התרגלת לזה שהבן שלך ערס?״נאור שאל אותה וצחקתי.
״מאיפה הבאת את הילד הזה?״אמא שלי שאלה את דודה שלי וצחקנו כולנו.
״איפה ליאה?״שאלתי את אמא והיא סימנה לי שהיא למעלה.
עליתי למעלה,נכנסתי לחדר שלה אבל היא לא הייתה שם נכנסתי בשקט לחדר שלי וראיתי אותה שוכבת במיטה שלי עם הדובי שלה.
״קטנה שלי״אמרתי לה מלטף את שיערה.
״דניי״היא אמרה לי וחיבקה אותי.
״נרדמת במיטה שלי?״שאלתי אותה מחבק אותה קרוב יותר אליי.
״כן ואני כועסת עלייך״היא אמרה לי ויצאה מהחיבוק שלי.
״למה?״שאלתי אותה מלטף את שיערה.
״כי אתה לא ישנת איתי״היא אמרה לי בקול תינוקי והתחלתי לדגדג אותה.
״רוצה לישון איתי עכשיו?״שאלתי אותה עדיין מדגדג אותה.
״מה אתה עושה לה?״שמעתי את נאור והיא ישר חמקה ממני ורצה אליו.
״היום את לא ישנה איתי״אמרתי לה כשהיא חיבקה חזק את נאור.
״לא,זה לא פייר״היא אמרה בתינוקיות.
״זה כן,תבואי לפה ואני ייתן לך לישון איתי״אמרתי לה וראיתי שנאור מת לצחוק.
״אבל אתה תדגג אותי״היא אמרה לי עם שגיאות ורציתי לאכול אותה.
״אני מבטיח שלא״אמרתי לה והיא התקרבה אליי וכשהיא הגיעה אליי תפסתי אותה ודיגדגתי אותה.
״אתה הבטחת״היא אמרה לי צוחקת.
״את רוצה שאני אוכל אותך?״שאלתי אותה ממשיך לדגדג אותה.
״לא״היא צעקה,אני פשוט חולה עלייה.
״תתני לי נשיקה ואת משוחררת״אמרתי לה והיא נישקה נשיקה קטנטנה את שפתיי.
״אתה אח מעצבן״הוא אמר לי כשליאה ברחה מהחדר כדי שאני לא אמשיך לדגדג אותה.
״ואתה דוד מעצבן שמעת אותי מתלונן?״שאלתי אותו.
״חתיכת חרא״הוא אמר לי ונתן לי מכה בכתף.
״למה לא?תכניס אותי שוב לבית חולים״אמרתי לו בצניות וצחקנו.
״אתה באמת לא זוכר אותה?אפילו לא קצת?״הוא שאל אותי אחרי כמה דקות,שוב הוא שואל אותי עלייה?
״דיי כבר נאור,שחרר אותי ממנה״אמרתי לו בעצבים.
״אבל אתה אוהב אותה״הוא אמר לי.
״אני לא אוהב אותה,אולי עידן שהכרתם כן אהב אותה אבל אני ממש לא ונמאס לי כבר״אמרתי לו בעצבים ויצאתי מהחדר שלי.
״מה יש ילד של אמא?״היא שאלה אותי כששמה לב שאני עצבני.
״סתם,אתם פשוט לא מבינים שאני לא זוכר אותה וזה מעצבן אותי שכל פעם מזכירים אותה״אמרתי לה בכעס ודודה שלי מסתכלת עלינו מהצד.
״אני רוצה להגיד לך משהו עלייה אבל אל תתעצבן״היא אמרה לי והנהנתי.
״כשהיית בקומה,היא באה לראות אותך ואתה לא מבין כמה אתה חשוב לה וכמה היא אוהבת אותך״היא אמרה לי והלב שלי שרף,למה כל כך כואב לי כשמדברים איתי עלייה?
״אמא,אני עכשיו עידן אחר ואמרתי את זה כבר לנאור וכל הדיבורים האלה עלייה ממש לא עוזרים זה רק מעצבן אותי״אמרתי לה אבל הרגשתי כאילו אני משקר לה.
״ילד של אמא,אני רואה כמה אתה סובל מזה שאתה לא זוכר אתה לא יכול להעמיד פנים איתי אני אמא שלך״היא אמרה לי וחיבקה אותי.
״אני כן מרגיש שהיה לי משהו גדול עם הבחורה הזאת אבל אני רוצה להיזכר בדרך שלי בלי שתתערבו ותנסו להזכיר לי״אמרתי לה כשהתנתקנו מהחיבוק.
״אבל אתה מבין שאנחנו עושים את זה לטובתך?״היא שאלה אותי וליטפה את פניי.
״אני מבין,אבל בבקשה תנו לי את הזמן שלי״אמרתי להם כששמתי לב שנאור ירד למטה.
״מבטיחה״היא אמרה לי והסתכלתי על נאור מחכה לתשובה גם שלו.
״מבטיח אבל לפני זה אתה מדבר איתה״הוא אמר לי והנהנתי.
אני אדבר איתה מחר ואני יסגור את הסיפור המייאש הזה ואולי יום אחד אני אזכר אבל עד אז אני לא רוצה לשמוע כלום עלייה לא משנה כמה הלב שלי משתולל בגללה.