בעיניים ירוקות

חלק 18

אני ונייל ישבנו בפינת האוכל שבמטבח.
וראיתי ערימת דפים.. אלה הדפים שליאם החזיק ביום שגילה על אן.
"מאיפה הגיעו הדפים האלה?" שאלתי את נייל, "בא לפה שליח ונתן את המעטפה לליאם."
"איזה שליח?" שאלתי אותו, "אין לי מושג. הוא היה עם קסדה."

~אן~
"אני לא יכולה לעשות את זה יותר, יואב.
אתה חייב להוציא אותי מפה.
אני כאן כבר עוד מעט 3 שנים ולא מצאנו כלום."
אמרתי ליואב ושפשפתי את העיניים שלי, "אין לנו ברירה, ליאן! זה היה אמור להסתיים ממזמן.
זאת לא פעם ראשונה שלך, אז אל תשתפני לי!"
הארי כל כך יתאכזב ממני כשיגלה את האמת.
אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו.
איך אגיד לו?
"בכל אופן.. עוד קצת, אוקיי?" יואב אמר.
שנינו יודעים שאין לו סיכוי בלעדיי.
התיישבתי על הלפטופ שלי והתחלתי לעבוד.

כבר כמעט 4 שעות שאני עובדת בלי לאכול או לשתות.. זה קורה לי הרבה.
אבל בסופו של דבר הצלחתי.
הצלחתי וסוף סוף מצאתי אותו!
לא עבר חצי שעה, וגדוד של שוטרים וסוכנים התייצבו במוסד.
לפחות אני יודעת שאני לא אשאר כאן יותר.
הוא הסתכל עליי לפני שלקחו אותו.
הוא הסתכל לי בעיניים, "הרסת לי את החיים! אן, ליאן או איך שלא קוראים לך! אני אמצא אותך ואני אהרוס לך ולכל מי שחשוב לך את החיים."
הסתכלתי עליו והנהנתי עם הראש באיטיות.
אני ממש לא לוקחת אותו ברצינות.
לחצתי ליואב ולבנימין את היד, וראיתי אותו עומד שם..
והמבטים שלנו נפגשו.
פאק!

~הארי סטיילס~
מה. לעזאזל. קרה. פה. עכשיו?
היא לחצה ידיים ליואב ולעוד אחד..
והמבטים שלנו נפגשו.
"אן?" אמרתי ולקחתי אותה משם, "מה קורה פה לעזאזל?" שאלתי נסער, "מה קורה פה?"
היא אמרה באדישות וניסתה להתחמק מהשאלה.. "אן!"
"לא קורה פה כלום. מצאו פה איזה דילר אחד,
אז לקחו אותו."
"למה קשה לי להאמין לזה?"
"מה לא אמין פה?"
"לא אמין שתחנה שלמה של שוטרים באו לפה.
ולמה לעזאזל יש פה אנשים בחליפות? הם כאילו סוכנים?" שאלתי אותה כל כך הרבה שאלות.
"הארי, תירגע! לא עכשיו, אוקיי? לך לאחוזה ואני אפגש איתך יותר מאוחר, אוקיי?"
"לא אוקיי. אני רוצה שתסבירי לי."
"אני אסביר, אבל לא עכשיו." לפתע יואב התערב, "מר סטיילס, אנחנו נורא מצטערים אבל המידע הזה מסווג ולא נוכל לשתף אותך בזה.. גם לא ליאן."
"אן..? זה רציני כל זה?" היא לא ענתה, הסתובבה והלכה.
חזרתי לאחוזה.