בעיניים ירוקות

חלק 38

~ליאן~
התיישבנו על הספה.
"אני חושבת שאני חייבת לך הסבר.."
"אז תסבירי."
ירדה לי דמעה, והארי ניגב אותה.
"אז.. נתחיל במוות של ההורים שלי," אמרתי והארי הנהן, "אוקיי, אממ.. ההורים שלי.. גם היו סוכנים באף-בי-איי. הם לא נפטרו כשהייתי בת 10. הם נפטרו כשהייתי בת 13.5 ובגיל 14 חטפו אותי. יואב לא ידע שהייתי האקרית מגיל 11.
ואני לא יכלתי להגיד לו את זה, כי ידעתי שהוא ישתמש בי.
בכל אופן, כשהייתי בת 12 הייתי צריכה לפקח ולשמור על מצלמות האבטחה בזמן משימה, ולבטל אותם ולהפעיל אותם בזמן.
אבל משהו השתבש ו.. לא הצלחתי לבטל אותם בזמן. אז ראו שהם שמה ו.." לא הצלחתי להמשיך את המשפט והתפרקתי.
"אני מצטער על זה.. רגע, אז בעצם לא היית בבית יתומים?"
"לא. לא הספקתי. חטפו ישר אחרי המוות של הוריי."
ניגבתי את דמעותיי, "הארי.. יש עוד משהו,"
הוא הסתכל עליי במבט שואל, "אתה זוכר מה אמרתי לך? שאם יגלו שאני עוזרת לאף-בי-איי..
אז יקחו אותי לכלא?"
הוא הנהן, "אז גילו," אמרתי בישירות, "אין לי מושג מה לעשות."
אמרתי והמשכתי לבכות, "לא משנה מה יקרה.. אני כאן לצידך."
"מה אני אעשה..? הם ימצאו אותי."
"את לא יכולה.. אני לא יודע.. לשלוח אותם למיקום אחר? להטעות אותם?"
"אני יכולה לנסות. אבל אם זה לא יעבוד?
זה רק עניין של זמן עד שהם יבינו שאני משחקת בהם."
"את יכולה להיות כאן ולא לצאת, או באחוזה."
"קודם אני אתחיל בלשלוח אותם למיקום אחר."
הארי הביא לי את הלפטופ שלי מהאחוזה.
והתחלתי לעבוד.
שלחתי אותם לאיזה 15 מיקומים שונים.
אבל אני יודעת שזה לא יעבוד עליהם.