בעיניים ירוקות

חלק 29

אני כבר יומיים בבית חולים, והיום אני סוף סוף משתחררת.
הארי היה איתי כל הזמן הזה, ולא עזב אותי אפילו לא לדקה!
אבל אני יודעת שיש משהו שהוא לא מספר לי.
אני והארי נסענו ביחד..
ולאחר 15 דקות האוטו נעצר מול בית שאני לא מכירה.
עשיתי להארי פרצוף של: אני לא מבינה מה אנחנו עושים פה.
"ליאן תכירי, זה הבית שלך."
ליבי החסיר פעימה, "המה שלי?"
אמרתי בקול רועד, "הבית שלך!" הוא הרים טיפה את הקול, "את אמרת שאת מחפשת מקום לגור בו.. כמובן שאת תהיי אצלי באחוזה אבל לא תמיד נוכל להיות יחד.
אז קניתי לך בית."
לא ידעתי מה להגיד לו.. לא רציתי שיקנה לי בית!
"הארי, אתה לא היית צריך.
אני הייתי יכולה לחפש אחרי השחרור מהבית חולים."
"אני יודע שלא הייתי צריך, אבל, לא רציתי שהדבר הזה יטריד אותך.
ותסתכלי לשמה," הוא אמר והצביע לקדימה, "האחוזה נמצאת שם, במרחק של 2 מטר!"
הוא אמר ושמעתי את ההתרגשות בקולו.
"הארי תודה!" אמרתי והתנפלתי עליו לחיבוק.
הוא נשם את הריח שלי, ואני נשמתי את שלו.
"דרך אגב, כל הבית מרוהט, את פשוט צריכה להכניס לשם את עצמך."
"ואתה?" שאלתי והוא הסתכל עליי במבט שואל,
"זה יהיה גם הבית שלך? כלומר, של שנינו?"
"ברור שכן, בייב," הוא אמר ונישק אותי.
"אני אוהב אותך ליאן." הוא אמר תוך כדי שהמצח שלו דבוק לשלי, "ואני אוהבת אותך הארי סטיילס!"
וסוף סוף הרגשתי מאושרת.