בעיניים ירוקות

חלק 46

עוד לילה ללא שינה.
השעה הייתה 04:28.
הארי נפרד ממני בכניסה.
ולאחר כמה רגעים גם נייל בא, "לא חשבת ללכת בלי להגיד לי ביי, נכון?"
הוא חייך אליי ואני חייכתי בחזרה, "מה פתאום."
אמרתי לו וחיבקתי אותו.
לקחתי את נייל לצד, "תשמור לי עליו, טוב?
תדאג שלא יקרה לו כלום ושלא יתגעגע יותר מידי, למקרה ש.. לא אחזור, בסדר?" אמרתי ומחיתי את הדמעות שירדו לי.
נייל הנהן במהירות.
כנראה שגם הוא דואג שלא יקרה לו משהו.
חזרנו להארי ונתתי לו עוד חיבוק.
"מה אמרת לו?" הוא שאל אותי באוזן.
במקום לענות לו פשוט נישקתי אותו.
הרגשתי שהדמעות חונקות אותי, "ביי הארי."
הסתובבתי והלכתי.
התקשרתי לאלכס.
הוא מחליף מספר כל חודש בגלל שהוא סוכן, אבל כמובן שהצלחתי למצוא את המספר שלו.
שמעתי שענו, אבל אף אחד לא אמר כלום.
"שלח לי מיקום." אמרתי וניתקתי.
אחרי 5 דקות נשלח אליי מיקום.
עצרתי מונית, ונסעתי לכתובת.
הגעתי אחרי 15 דקות נסיעה.
זה היה צריף ישן כזה..
מזל שהבאתי איתי את האקדח.
היו בכניסה 2 אנשים עם חליפות.
"במה הסתבכת הפעם ליאן?" אחד מהם אמר לי בנחמדות, "אממ.. באתי לסגור חשבון.. בוא נגיד את זה ככה,"
ראיתי את זה שהוא היה מופתע מהתשובה שלי,
"הוא בפנים?" הוא הנהן ונתן לי להיכנס.
"ליאן מילר! חיכיתי לך." הוא אמר וסימן לי בידו לשבת.
"כן, אני יודעת. שמעתי שחיפשת אותי, אז באתי." ניסיתי לשמור על קור רוח,
"אני שמח לראות אותך." הוא חייך חיוך מזויף, ואני החזרתי לו באותו אחד, "אני מניחה שאתה יודע למה אני פה."
"כן. אני יודע. אני כבר אקרא לאלכס שיבוא וייקח אותך, ככה תוכלו להשלים פערים."
"לקחת אותי? לא. אני חושבת שלא הבנת נכון, מת'יו."
"את לא הבנת מתוקה. את הולכת לכלא."
צחקתי כל כך חזק, "זה נחמד שאתה חושב שאני עומדת ללכת לכלא," הסתכלתי לו בתוך העיניים, "אתה תיתן לי ללכת.. ויותר מזה, אתה תשחרר את יואב." הפעם הוא זה שצחק, "ומה המניע שלי לעשות את זה?"
"תבין.. יש לי דברים עלייך, אוקיי?"
"איזה סוג של דברים?"
"דברים שקברת כל כך עמוק.. והאמת, שהיה לי די קשה למצוא אותם, אבל מצאתי בכל זה.
עכשיו.. העניין הוא כזה:
או שאתה נותן לי ללכת, לא יוצר איתי קשר בחיים, משחרר את יואב ומארגן לי מקום שאוכל לישון בו כמה ימים, או שכל מה שיש לי עלייך יופץ לציבור."
"מממ... מעניין. אני לא מתכוון לשחחר את יואב, הוא בגד במדינה."
"ואתה לא?!" צעקתי ודפקתי על השולחן, "להזכיר לך איך הגעת לתפקיד הזה, מת'יו? להזכיר לך.. איך הרסת חיים של בנות צעירות ותמימות כשהיית סוכן?!
להזכיר לך איך גרמת לנשים לבגוד בבעלים שלהן רק כי היה לך מידע מפיל עליהן?!"
המשכתי לצעוק, "אין מצב שאת יודעת את כל זה.
אני קברתי את זה כל כך עמוק שאף אחד לא היה יכול למצוא את זה בחיים. את טועה."
גיחכתי, "אתה אולי האקר טוב, שזה נחמד.
אבל אני האקרית הכי טובה שקיימת! ואני אף פעם לא טועה. לא כשזה נוגע למחשבים,"
המשכתי להסתכל בעיניו, "תן לי לעשות לך סיכום מצב:
או שאתה עוזב אותי ואת יואב וכמובן מארגן לי מקום שאוכל לישון בו כמה ימים כמו שאמרתי לך, או ש.. הקריירה שלך תיהרס."
"תשכחי מזה! אני לא מוציא אותו מהכלא."
"אני לא כאן כדי לעשות איתך משא או מתן, מת'יו!" צעקתי עליו חזק, "אני כאן כדי.. להציב לך אולטימטום. אני נותנת לך 10 דקות לחשוב על זה. אני מחכה בחוץ."
קמתי מהכיסא והסתובבתי לכיוון הדלת, ברגע שנגעתי בידית, "חכי!" בום, "אוקיי. אני אלך לשחחר אותו מחר בבוקר,"
חייכתי, "אני אגיד לבנים לקחת אותך לדירה שתוכלי לישון בה."
"לא. אני רוצה רכב," הוא עשה פרצוף מתנגד ובא להגיד משהו, "זה כולה פאקינג רכב!"
"טוב!"
הנה זה מתחיל.. החיים החדשים שלי.
"ועוד משהו," אמרתי לפני שהלכתי, "אני מצפה לדבר עם יואב מחר בצהריים.
אני אדע אם שיחררת אותו."
הוא הנהן.