בעיניים ירוקות

חלק 12

קמתי בבוקר לצד אן.
היא שמה את ראשה על החזה שלי.
היא הקשיבה לנשימות שלי ולפעימות ליבי.
היום יש לנו צילומים לקליפ חדש.. אני אצטרך לעזוב לכמה ימים.
איך אני אגיד את זה לאן?
ניסיתי להזיז את ראשה כדי שאוכל לצאת מהמיטה אך היא התעוררה, "בוקר טוב."
היא אמרה וחייכה חיוך כל כך יפה, "בוקר טוב."
"אתה הולך? השעה רק 7 בבוקר."
"אה, אממ.. האמת שכן. יש לי.. היום צילומים לקליפ חדש." אמרתי והעברתי את ידי בשיערי בתסכול, "אהה, לכמה זמן אתה נוסע?"
"ל.. יומיים, שלושה בערך."
"אוקיי.. הבנתי. תוכל להחזיר אותי למוסד לפני שאתה נוסע?" ראיתי את האכזבה על פניה, "כן, בטח," אמרתי, "אן...?" ניסיתי שתסתכל עליי, "אני אפצה אותך, אני מבטיח!"
היא חייכה אליי, "הכל טוב."
אני יודע שלא.
נתתי לה זמן להתארגן.
אחרי חצי שעה בערך חזרתי לחדר שלה, ושמעתי אותה מבצעת שיחת טלפון.. די משונה, "אמרתי כבר שאני לא נכנסת לזה שוב.
מה שהיה, היה. ואין סיכוי שאני חוזרת לעשות את זה." והשיחה נותקה.
מה..? מה זה "את זה"?
היא מלאה בכל כך הרבה סודות, שאין לי מושג מאיפה להתחיל את הזוגיות איתה.. רגע, אנחנו זוג בכלל? אולי זאת סתם הייתה נשיקה חסרת משמעות עבורה.. אני לא יודע!
"אן?" דפקתי על הדלת ונכנסתי, "הכל טוב?" היא הייתה נראית קצת חיוורת, "מה? כן, הכל בסדר.." יכול להיות שהיא משקרת?
"בכל אופן, את מוכנה?"
"כן." היא אמרה והסתובבה כדי לקחת את התיק גב שלה, היא שמה לב שהתיק של הלפטופ שלה לא נמצא שם, והיא התחילה פשוט להשתגע!
"הארי, אתה לא מבין! אני חייבת שתעזור לי למצוא את זה."
"מה הבעיה אן? אני אקנה לך לפטופ חדש." ניסיתי להגיד לה, "לא! אני לא רוצה שתקנה לי.."
היא התעקשה.
אחרי חיפוש של חצי שעה, כמעט 40 דקות, מצאנו את המחשב שלה.
אף פעם לא חשבתי שתהייה אובססיבית למחשב שלה.
החזרתי את אן למוסד, נפרדתי ממנה בנשיקה וחזרתי לאחוזה.
הבנים כועסים כי בגללי איחרנו להסעה..
יותר נכון, בגלל אן.