בעיניים ירוקות

חלק 44

-כעבור שבועיים וחצי-
ההופעות היו ממש מוצלחות וסוף סוף חזרנו ללוס אנג'לס.
ברגע שהגענו לאחוזה הלכתי לחבק את ליאן.
התגעגעתי אלייה כל כך.
לצערי, הגענו ב3 וחצי לפנות בוקר, אז לא הספקתי להיות איתה יותר מידי זמן והלכתי לישון.

צעקות.. על הבוקר צעקות..
מה נסגר!?
"הייי!" יצאתי מהחדר בצעקה, "מה לעזאזל קורה פה על הבוקר?!" המשכתי לצעוק, "תשאל אותו!" ליאם אמר והצביע על זאין, "אני אומר לך שהחזרתי לך אותו למקום! ואחרי זה לא נגעתי בזה שוב."
"מה..? על מה לעזאזל אתם מדברים?" תוך כמה רגעים גם נייל ולואי הצטרפו.
"לפני שיצאנו להופעות בלונדון, איטליה והולנד, נתתי לזאין את הרמקול האהוב עליי.. והוא לא החזיר."
אוי שיט.. "אני אומר לך שכן החזרתי! שמתי את זה אצלך בחדר לפני שיצאנו.. אתה באמת לא מאמין לי?"
"לא שאני לא מאמין לך.. פשוט אתה האחרון שהשתמש בו."
"ליאם," התערבתי לשיחה, "אם זאין אמר שהוא החזיר, אז הוא החזיר.. אני בטוח שזה פה בבית איפשהו, נחפש יותר מאוחר." ליאם נרגע ויצא מהחדר.
זה היה קרוב.
אסור להם לדעת שהיא עדיין פה.
ירדתי למרתף, כדי לבדוק אם היא לקחה את הרמקול.
וזאת כן הייתה היא.
"הארי.. אני צריכה ללכת מפה." היא אמרה לי והלב שלי עצר, "לאן תלכי, אה?"
"אני.. לא יודעת." העיניים שלה נצצו כאילו היא עומדת לבכות, "את רוצה לחזור לשם..?" שאלתי בטון יותר רך, "לא." יופי.. והנה הדמעות שלה חזרו, "את רוצה להישאר כאן..?"
"לא." אז מה לעזאזל אני אמור לעשות?
"לאן את רוצה ללכת? לאן יש לך ללכת?"
"אני.. לא יודעת. אני לא רוצה לאבד אותך, הארי." "אני גם לא רוצה לאבד אותך.."
"אין לי פה חיים, הארי! אתה מביא לי אוכל 3 פעמים ביום, אני ישנה, אני כל היום על המחשב וזהו!
הם לא יפסיקו לחפש אותי וכשהם ימצאו אותי.. הם יקחו אותי ונצטרך להיפרד," היא המשיכה לבכות, "למה אתה לא אומר לחברים שלך שאני פה?"
"מה את רוצה שאני אגיד להם? שמישהי שמסתירה מהם סוד גדול גרה אצלנו בסתר?
אני לא יכול לסכן אותם, את מבינה את זה?"
היא הנהנה באיטיות.
היא נעלבה.. אבל היא יודעת למה התכוונתי,
"אני לא מסוגל לאבד אותך.." אמרתי בקול חלש.
"אז מה נעשה? אם הם יגלו שנתת לי מחסה, הם יקחו גם אותך.
אני לא מוכנה לתת לזה לקרות."
"מה את מתכוונת לעשות?" שאלתי בחשש, "אני אתן להם למצוא אותי ו-"
"לא!" קטעתי אותה, "אני לא אתן לך להסגיר את עצמך."
"הארי.. תקשיב לי רגע, זה לא להסגיר את עצמי, אוקיי? יש לי משהו על מת'יו.."
"מת'יו?"
"הוא ראש מחלקת האף-בי-איי," היא הסבירה, "בכל אופן, אני אלך אליו ו.. אסחט אותו."
קצת חששתי מהתוכנית שלה.. אין לי מושג עד כמה היא תצליח.
חיבקתי אותה.
ולפתע.. הדלת נפתחה.