חלק 32

136 4 0
                                    

אחרי שעה, הארי חזר לבית.. לבית שלנו.
הוא נתן לי נשיקה וישבנו בסלון.
"רצית לדבר איתי." הזכרתי לו, "אהה! נכון,"
הסתכלנו זה לזו בעיניים, "בקרוב יש לנו ארוחה גדולה כזו שאנחנו עורכים כל שנה.
וכל האנשים הכי חשובים שלנו יהיו שם,"
הוא נעצר למשך כמה שניות, "ואני רוצה שתבואי," הוא אמר בסופו של דבר וחייך, "גם אמא שלי ואחותי יגיעו.. אז זאת תהיה הזדמנות מצויינת להכיר ביניכן." הוא אמר וקרץ לי.
"אני אבוא.." אמרתי וחייכתי אליו חיוך גדול.
אני כל כך שמחה שהוא הזמין אותי.
ככה תהיה לי הזדמנות להכיר את סיימון ולראות אותו מקרוב.
התקרבתי אליו ונישקתי אותו.
"מה את רוצה לעשות היום?"
הוא לא יודע שאני צריכה להיפגש היום עם יואב, "אממ.. האמת שאני הולכת לפגוש היות את.. יואב."
"למה את צריכה להיפגש איתו?" פניו נהיו רציניות יותר, "אממ.. כי.. הוא צריך אותי."
"בשביל מה הוא צריך אותך?"
"אני.. לא יכולה להגיד לך."
הוא המשיך להסתכל עליי במבט כזה..
מבט רציני? אולי מאוכזב? אני לא יודעת..
"את אמרת לי שסיימת עם זה ליאן." הוא אמר בקול חלש, "אני יודעת.. אבל הוא צריך אותי."

~הארי~
"אני יודעת.. אבל הוא צריך אותי."
היא אמרה והשפילה את מבטה, "הוא לא ייתן לך ללכת." אמרתי בקול עצוב.
"הארי.. אני לא יודעת בכלל מה הוא רוצה ממני.
אבל מה שזה לא יהיה.. אני לא אעשה את זה.
אני איתך! החיים שלי.. הם איתך."
היא אמרה ונישקה אותי.
ואני נישקתי אותה.
"הארוחה תיערך בעוד שבוע, טוב?"
אמרתי אחרי הנשיקה שלנו.
והיא הנהנה באיטיות.

בעיניים ירוקותWhere stories live. Discover now