"הגיע הזמן לקום, פיי." אבא שלי קורא, ראשו מבצבץ מבעד לדלת חדר השינה שלי. "אנחנו הולכים לעיר היום."
אני גונחת, תמיד אהבתי את הטיולים שלנו מחוץ לפלאס רסורט. אנחנו קונים מזון ומצרכים אחרים, אבל שנאתי לקום מוקדם באחד משני ימי החופשה היחידים שלי בשבוע.
גררתי את עצמי מהמיטה, משתרכת למקלחת ונותנת למערבולת המים לזרום מהגוף שלי אל הרצפה. עמדתי שם במשך זמן כל כך ממושך שאפילו לא הייתה לי הזדמנות לשטוף את השיער. הלולאות של וילון האמבטיה השמיעו חריקה צורמת כשמשכתי אותם בגסות, עטפתי את עצמי היטב במגבת וחזרתי אל החדר שלי.
מה ללבוש, מה ללבוש...
תלשתי גופייה מערמת הבגדים המלוכלכים שלי והרחתי אותה כדי לוודא שהיא לא מסריחה לפני שלבשתי אותה ועוד זוג של מכנסי ג׳ינס קצרים. השיער שלי נטף על החזה שלי והשאיר שני כתמים גדולים ורטובים על הציצי שלי, במקום להחליף חולצה, פשוט סמכתי על השמש שתייבש אותה דיי במהירות.
"אני אפגוש אותך בנמל אחרי ארוחת הבוקר," צעקתי לאבא שלי מהמקלחת.
"אוקיי," תשובתו נבלעה על ידי המים הזורמים. הלכתי אל הקפיטריה, המקום היחיד שאפשר להשיג בו אוכל בחינם. הצלחת שלי מלאה בביצים מקושקשות ובייקון כאשר סרקתי את המקום.
זה היה הרגע שהבחנתי בבחור מתולתל שהתיישב לצידי, הוא דחף בגסות את הכף שלו בדגני הבוקר והביט בי בהבעה שלא יכולתי לזהות.
"בוקר טוב," חייכתי, מתמקמת בכיסא שלי. הוא לא הרים את עיניו. "הארי?"
פניו היו עצובות, עיניו ריקות וחסרות צבע כאשר הוא זז בחוסר נוחות. יכולתי להצביע רק מלהסתכל על פניו שמשהו בהחלט לא בסדר.
"מה קורה?" האדים מהאוכל שלי צפים באוויר אל הפנים שלי ואני שואפת את הריח בשביעות רצון. "משהו לא בסדר?"
"לא," הוא השיב בשקט, אבל הטון שלו הסגיר במיידיות את זה שהוא לא אומר את האמת.
"הארי," אני מתעקשת. "ברצינות. דבר איתי."
"אני פשוט עייף." הוא אמר בזעף, מקמט את מצחו. עיניו הירוקות חסרות כל רגש מלבד חוסר עניין טהור. הטון שלו גרם לכאב קל בחזה שלי. בטח, הוא דיבר רק כי אמרתי לו, אבל אין סיכוי שאני אתן לו לחמוק מזה בקלות.
"עייף? אתה לא ישנת טוב או משהו?" לחצתי, מתעלמת ממבטי המוות שלו שמילאו אותי באכזריות.
"נמאס לי מהכל, פיי." (תזכרו את המשפט הזה- הערת המתרגמת) הוא השיב באומללות, דוחף את עצמו מהכיסא ומשליך את הדגנים שלו לפח האשפה. אני מתכווצת במקומי, צופה בו יוצא מהמסעדה והולך בסערה לכיוון הבקתה שלו, ראשו מורכן.
אני מודאגת. מאוד מודאגת.
"פיי!" אבא שלי נופף לי מדלת הקפיטריה. "בואי!"
YOU ARE READING
NAKED- פאנפיק מתורגם על הארי סטיילס
Fanfiction"האם 14 ימים הם מספיק זמן בשביל להתאהב?" • אני לא כותבת את הפאנפיק הזה, אלא מתרגמת אותו, תהנו:)
