NAKED- פאנפיק מתורגם על הארי סטיילס

פרק 2- אולי אני לסבית

התנדנדתי על כריות כפות רגליי, מביטה בשעון בדאגה.
חמש דקות עד להפסקה.

שילבתי את רגליי בחוזקה, מנסה להתעלם מהשלפוחית הזועקת שלי,הצלחתי מעט להחליש את התחושה.

למה הייתי צריכה לשתות את האקסטרה לארג' אייס קפה?

כל דקה נגררת בכאב. כשסוף סוף השעה שלוש,אני זורקת את עצמי מעבר לדלפק, בהליכה מהירה וקלילה כמו שמישהו שעומד להתפוצץ הולך.

״פיי!״ הסתובבתי, מוצאת את עצמי פנים מול פנים עם בלונדיני מיוזע.

״הו,״ בהחלט יכולתי לבוא עם ברכה מנומסת יותר, אבל מילים נפלטו מפי. דיימון מיקם את זרועותיו סביב המותן שלי.

״היי, מותק,״ הוא אמר במעט חוצפה.״ אנחנו יכולים לדבר?״

״אממ,״ היססתי. ״אני מניחה.״ הוא נאנח, מנסה למשוך אותי אל תוך המשרד, אבל שמרתי את רגליי נטועות היטב במקום בכדי להישאר גלויה לעיני הציבור.

״תראי״, הוא אומר, לוקח את ידי בשלו. ״אני מאוד, מאוד, מאוד מצטער על אתמול. אני מקנא בקלות מידי, אני יודע, פשוט כל כך אכפת לי ממך, את יודעת את זה?״ אני שומרת את שפתיי בשורה הדוקה.

״פיי?״ הוא נשען לכיוון פניי. הנשימות שלו מריחות כמו בייקון ממזנון ארוחת הבוקר. ״אני אוהב אותך.״
״דיימון, אני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק,״ אני משחררת פרץ מתוח של אוויר מהריאות שלי. ההבעה שלו קופאת.

״להפסיק את מה?״ הוא מטיל ספק בהיסוס.
״לראות אחד את השני.״ זה נראה כאילו המילים שלי הפילו את האוויר מריאותיו. צחוק צרוד חלחל משפתיו העבות.

״את נפרדת ממני?״ הוא חזר בקול מונוטוני, כאילו שלא יכל להאמין לזה.
״כן,״ אני נושכת את השפה התחתונה שלי. ״ אתמול בלילה היה דיי הקש האחרון, דיימון.״ העיניים הכחולות שלו מתמלאות בדמעות.

״אמרתי שאני מצטער,״ הוא הרים את קולו מעט. ״אם יכולתי לקחת את זה לאחור, הייתי לוקח, אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות. אני מצטער, פיי, זו הייתה טעות. אני מצטער שהפחדתי אותך, לא הייתי רציני.״
״עזוב אותי,״ אני קורעת את פרק כף ידי מאחיזתו החונקת.״ פשוט לך.״
״פיי,״ העיניים שלו קשות, אגרופיו נחתו לצידי גופו.
״פיי, לא. אני יודע שאני דפוק, רק תני לי-״

״לא,״ אני מצהירה בתקיפות, מנסה ללכת לחדר הרחצה. אך הוא תופס אותי. ״לך מכאן״
״תקשיבי-״

״היא אמרה לך מכאן.״ שנינו הרמנו את ראשינו לעבר הדמות העומדת מעבר למסדרון. נער גבוה, רזה עם תלתלים מתגלגלים סביב פניו.

״זה לא קשור אליך, בנאדם,״ דיימון הגיב בחדות. גבותיו של הארי מתכווצות.

״זה לא?״ הוא שואל וצועד קדימה."אני מאמין שאני לא הולך לעזוב את הילדה הזאת בכדי להגן עליה מהטרדה, ואני גם מאמין שזה התפקיד שלנו כבני אדם להגן על אחד את השני מדברים כאלה״.
״כן, אז אתה טועה.״ דיימון מתעקש. ״תתרחק.״ הארי לוקח עוד צעד לכיווננו.