התעוררתי על הריצפה, נאבקת לגלות למה אני בעצם כאן, הייתי עשויה להיות בכל מקום. זה הרגע שהייתי מודעת לזרוע הכבדה שנמתחה מעל המותניים שלי. הארי שכב לצידי, תלתליו מדגדגים את צווארי. עיניו הירוקות מתחילות להיפתח באיטיות, מעידות על כך שהשעה מאוחרת.
השמש משתקפת בעיניו, הנער המנומנם הסיר את ידו שנטמעה בין הירכיים והצלעות שלי כדי לנגב את פניו.
הוא חייך אליי באדישות.
העיניים שלי תפסו את השעון.
באופן מפתיע, אני עדיין לא ממש מאחרת לעבודה.
אבל אני אהיה בקרוב.
זה היה הרגע שבו התעוררה בעיה נוספת. בעיה עצומה וכבדה שמשקלה הכבד נמצא על הכתפיים שלי וממסמרת אותי לרצפה.
"שיט." אני אומרת להארי, מתכווצת למשמע הקול הצרוד שלי. "באמת סיבכת אותי."
"ובכן, בוקר טוב גם לך," הוא השיב בציניות, יושב ומתמתח, קולו נמוך וצרוד.
"מה אני הולכת לספר לאבא שלי?" שאלתי בנימה שהועלתה. דחפתי את עצמי על הרגליים, מתנדנדת בעקבות סחרחורת שעות הבוקר המוקדמות.
"הוא גילה שהתגנבתי החוצה, ואז הוא מצא את הבגדים שלנו על שפת הבריכה, אני אפילו לא הגעתי אתמול בלילה. הוא הולך לפשוט את העור שלי ואז לשלוח את השלד שלי כבול בחזרה לצפון אמריקה כדי לחיות עם אבא שלי. והוא ינסה לשכנע אותי לפתח קריריה בתחום הדוגמנות, למען השם, אני בקושי מעל פאקינג מטר וחצי גובה!"
"כדאי לנו לאכול וופלים?" הארי מלמל, שובר את קו המחשבה שלי.
"וופלים?" אני חוזרת אחריו לאט. "הארי סטיילס, אני נמצאת בעיצומו של משבר ואתה מציע וופלים?"
הוא משך בכתפיו. "אל תדאגי, פיי. אני אלך לדבר עם אבא שלך."
"ומה תאמר לו?" נחרתי.
"אני לא יודע, אבל הוא כנראה יקשיב לי טוב יותר מאשר שהוא יקשיב לך." הארי אמר. וכן, אני מניחה שיש משהו במה שהוא אומר.
"אתה יכול לנסות," אמרתי בספקנות.
"הוא מבשל היום במזנון. ואני בתפקיד המצילה. אז אני צריכה לחזור הביתה ולשים את בגד הים שלי."
אני מביטה בתלבושת הנוכחית שלי ואז בחולצת הטריקו והג׳ינס של הארי. "עם כמה שזה נוח, אני אלך להחליף."
להיות מצילה. כנראה אחד התפקידים היחידים שממש נהנתי לעשות באתר הנופש. מי ידע שאין ספור שעות השחייה בתיכון, לימודי עזרה ראשונה, ולבסוף, המבחן עם האישה הכי לא החלטית שהולכת על כדור הארץ כדי להרוויח את ההסמכה שלי שבעצם מוציאה אותי מניקוי חדרי שירותים לפחות לכמה שעות בשבוע.
לא בשבילי, בוודאות.
כמעט אף אחד לא שוחה שם, כך שזה בעיקר אומר שאני יכולה לרבוץ סביב הבריכה עם ספר אהוב ובקבוק מים, ומדי פעם להרים את מבטי כדי לבדוק אם מישהו לא טובע. אני עדיין הייתי צריכה ללמוד את כל השטויות שמצילים עושים למקרה חירום, למשל החיאה מפה לפה, אבל לבנתיים כל מה שעשיתי היה לגרוף חרקים מתים משפת הבריכה.
YOU ARE READING
NAKED- פאנפיק מתורגם על הארי סטיילס
Fiksi Penggemar"האם 14 ימים הם מספיק זמן בשביל להתאהב?" • אני לא כותבת את הפאנפיק הזה, אלא מתרגמת אותו, תהנו:)
