בנות ראיתן את התמונה החדשה? תודה ענקית לעדן שעיצבה אותה-
התעוררתי לרעש הגשם שדפק על הגג כמו אלפי אצבעות זעירות. מתגלגלת לכיוון הקיר, האור האפור תפס את כתמי האבק באוויר המעופש. הבית שקט, העיניים שלי סגורות ואני מקשיבה בתשומת לב לגשם המדהד.
אני נושמת עמוק.
אני אוהבת גשם, זה אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם בצפון אמריקה.
ימים גשומים נדירים כאן.
אני שומעת את אבי מתעורר ואת צעדיו על רצפת העץ החורקת. הוא הולך מחדר השינה אל החדר המרכזי. אני קמה מהמיטה ונעמדת על כפות הרגליים שלי אל הרצפה הקרירה, פותחת את הדלת ונכנסת לתוך החדר המרכזי שבו אבא שלי עומד ליד הטוסטר.
"בוקר טוב, אבא." אני אומרת בשקט.
הוא לא עונה.
טיפות הגשם מכות בחלון, הטוסטר קופץ, שובר את השקט המעיק. אבא מתיישב מולי, מתחמק ממבטי. אבא שלי אף פעם לא שם חמאה על הטוסט שלו, מה שאני תמיד מצאתי לגמרי מגוחך ומוזר. הוא נוגס בקשה היבש של הלחם בשקט.
"אבא אתה כועס עליי?" אני שואלת בשקט.
הוא לועס בשקט, מביט החוצה מהחלון בטיפות הגשם שמטפטפות לעבר השטח הבוצי. אני מתעבת את המעשה הילדותי שלו של לגמרי להתעלם ממני, אבל אני מניחה שזה יותר טוב מאשר שהוא יכעס ויעמיד אותי במקומי.
ברגע שהוא סיים את ארוחת הבוקר שלו, הוא קם לעזוב, כבר לבוש ומוכן לצאת. לא היה לי מושג לאן, מכיוון שלשנינו יש היום יום חופש, אבל הוא השאיר אותי עם חוסר ההסבר, חבוי מתחת למעיל הצהוב הבהיר.
לבד, הכנתי לעצמי כמה ביצים עם המצרכים שקנינו לפני כמה ימים, מאוכזבת למצוא שלושה רבעים מהם סדוקים וניתזים לאורך קרטון הביצים בנפילה המטורפת שהייתה לנו. באופן לא מפתיע, אני חסרת תועלת לחלוטין בתחום הבישול.
"מה לעזאזל קורה כאן?", הוא מברך אותי כשאני פותחת לו את הדלת.
"אלוהים, משהו נשרף?"
אני מובילה אותו למטבח, מובכת כשאני חושפת את ארוחת הבוקר העלובה שלי.
"טוב." הארי אומר," אלה נראים...טעימים?"
אני בוהה בביצים החרוכות ששוכבות במחבת על הכיריים. הם נשרפו לי וכנראה קריספיות למדיי, הארי דוקר אותם במזלג.
"מה דעתך שאני אבשל?" הוא מציע, פונה למקרר ומחטט בו. אני נאנחת, נופלת על הספה בנחת.
"אתה יכול לנסות," אני עונה, צופה בו הומה סביב איסוף מצרכים ומשליך את הניסיון הכושל שלי לארוחה ישר לתוך הכיור.
רק דקות מאוחר יותר, ריח נעים נודף מהמחבת, משימתו של הארי למזון אכיל עם שתי הביצים היחידות שלא היה בהן נזק כלשהו - היה הרבה יותר מוצלח מהניסיון שלי.
"נראה טעים," אני מעירה כשהוא מניח את הצלחת אל תוך חיקי יחד עם חתיכת טוסט נוטפת חמאה. אבא היה ככל הנראה מתנשף למראה כל כך הרבה שומן ונתרן על פרוסת לחם אחת.
YOU ARE READING
NAKED- פאנפיק מתורגם על הארי סטיילס
Fanfiction"האם 14 ימים הם מספיק זמן בשביל להתאהב?" • אני לא כותבת את הפאנפיק הזה, אלא מתרגמת אותו, תהנו:)
