"פיי?"
ידיים חמות מחזיקות את זרועותיי, עיניי מרפרפות במהירות.
"את בסדר?" פניו המקומטות של אבא שלי ריחפו מעליי, פניו מלאות בדאגה.
"קיבלת עקיצה דיי גדולה הפעם."
"עקיצה?" אני חוזרת אחריו בריחוק.
"כן, מתוקה, ממדוזה. אני יודע שאת מקבלת הרבה פציעות ודברים, אז אני מניח שפשוט איבדת את ההכרה אחרי שהארי קרא לי לבוא." הוא קימט את מצחו כאשר הוא הביט ברגל שלי.
"זה לא נראה כל כך נורא, את פשוט צריכה לשים על זה קצת חומץ."
"זה יותר גרוע מכל העקיצות האחרות," יללתי, משעינה את ראשי על החול הרך. אבא רק מלטף את הגב שלי בהערצה.
אני כבר נעקצתי כמה פעמים, אבל בדרך כלל רק על הזרוע או על הקרסול שלי, אף פעם לא קיבלתי עקיצה כל כך גדולה.
"רק תנשמי, פיי. תנסי לא לחשוב על זה."
"כן, אבא, הרגל שלי מרגישה כיאילו מישהו הבעיר אותה באש ואני פשוט אמורה לא לחשוב על זה. עצה מצויינת."
פיי הפצועה היא סרקסטית, פיי הכלבה.
"אל תדברי אליי ככה, פיי אליס." הוא מצקצק בלשונו, גורר אותי על רגליי. "אנחנו הולכים לקחת אותך למרכז הרפואי מהר, בסדר?"
"איפה הארי?" אני מזעיפה את פניי. אבא שלי לא מספיק גדול כדי לשאת אותי, אז אני משתמשת בו כמשענת, מדדה לצידו בדרכנו לאורך החוף. הגשם הפך לטפטוף, השמיים הקודרים הפכו למעוננים.
"אני לא יודע," אבא ענה. "הוא רץ לאנשהו."
"לאן?"
"אני לא יודע פיי." התסכול בקולו היה ברור מספיק.
אנחנו עושים את דרכינו במורד השביל בדממה, למעט התלונות הקבועות שלי כמו: "איה!" ו-"הרגל שלי כואבת" או "למה המקום המזויין הזה כל כך פאקינג רחוק, אלוהים!"
לשם שינוי, זה נראה שאבא סבל את השפה המגונה שלי, אבל לאור העובדה שהרגל שלי נראת כיאילו הרגע יצאה מסרט אימה, אני יכולה להבין אותו.
לבסוף, המבנה הקטן נכנס לטווח הראייה שלי, אחד מהרופאים מיהר לצאת כדי לפגוש אותנו.
"יוזרס!" הוא קרא, והכאב הוא הדבר היחידי שמנע ממני לצחוק כל כך חזק. "זה לא נראה כל כך טוב!"
"חרא." אני עונה, ואבא שלי מכה את הצד של ראשי. "אני מתכוונת, כן. יוזרס."
"בואו נלך לשים קצת חומרים על זה.." הרופא מוביל אותי למשרדו, שם הוא ממשיך לתקוע בי מחטים ולמרוח את הרגל שלי בנוזלים שגורמים לה להרגיש כיאילו הר געש עומד להתפרץ.
"זה רע, אבל לא גרוע כמו הפעם שסקרלט ג׳והנסון נעקצה, אבל כמעט."
לבסוף, הרגל שלי נחבשה בבד רופף, ואני התאזנתי על זוג קביים, צועדת בזעף לכיוון הבית. אבא שלי הולך מאחוריי .
"פיי, את באמת צריכה להתחיל לדבר יותר בנימוס." הוא אומר כשאנחנו ליד הבקתה שלנו.
YOU ARE READING
NAKED- פאנפיק מתורגם על הארי סטיילס
Fanfic"האם 14 ימים הם מספיק זמן בשביל להתאהב?" • אני לא כותבת את הפאנפיק הזה, אלא מתרגמת אותו, תהנו:)
