𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

הוא מה?!

~עדיין הארי~
אני ממשיך ללכת. נותן לרגליים שלי להוביל, אני עייף, קר לי, אני רעב, והרשימה עוד ארוכה. אני לא מאמין שלואי פשוט סילק אותי, חשבתי שהוא החבר הכי טוב שלי. עצרתי, התיישבתי על ספסל, פתחתי את המזוודה שלי, הוצאתי שמיכה, לבשתי עוד שני סוודרים ומעיל, פרסתי חצי מהשמיכה על הספסל, שכבתי עליה, והתכסיתי בחצי השני. לואי בטח יושב עכשיו אצל אלינור, עם כוס של שוקו חם ומרשמלו, מול האח, מתנשק איתה. איו.

~לואי~
"איפה הארי?" היא שאלה. איך אני אמור להסביר את מה שקרה כאן? לא רציתי לשקר. "סילקתי אותו..." לחשתי "אתה מה?! לואי! הוא יכול לקפוא מקור שם בחוץ! הוא לא מכיר פה שום דבר! ואיך הוא יחזור?!" היא צרחה עליי ולבשה מעיל. "אני בא איתך" אמרתי. "לא! עשית מספיק נזק!" היא כעסה וירדה למטה. "אלינור!" צעקתי. "מה לואי?? החבר שלך איפשהו שם בחוץ כי אתה גירשת אותו! למה??" "סיפור ארוך" "אז חבל כי אין לי זמן לשמוע אותו, לי אכפת מאנשים! אני לא אחזור לפה בלעדיו שמעת??" היא צרחה והלכה.

~אלינור~
שאלוהים יעזור לי מה הוא עשה! הוא פשוט סילק אותו! אם ההורים שלי יגלו שהארי הלך לאיבוד הם יהרגו אותי. הלכתי בקור עם מעיל הפרווה הענקי שלי, מחפשת ילד גבוה עם תלתלים, ולא מוצאת. "הארי! הארי איפה אתה?? הארי! ה-א-ר-י!!!!" צרחתי. "היי ילדים! ראיתם ילד גבוה עם תלתלים הולך פה עם מזוודה?" שאלתי את הילדים שרכבו על אופניים. "כן הוא הלך לשם" הם אמרו והצביעו לכיוון כלשהו. "תודה רבה!" צעקתי, רצה לאן שאמרו לי. "הארי! הארי!" המשכתי לצעוק, סורקת את כל הרחוב, מחפשת אותו. "הארי!!!" ראיתי גוש תלתלים בצבע חום, על משענת של ספסל. "הארי תודה לאל!" צרחתי ורצתי אליו.

~הארי~
ניסיתי לישון. לשכוח שאני הומלס עכשיו. אף פעם לא הייתי ממש 'עשיר' וגם לא ממוצע, אבל לא חשבתי שאני אהיה הומלס. דמעות ירדו מעיניי, כששמעתי מישהי צועקת. "היי ילד!" קראה אישה מחלון הבית שהיה מאחורי הספסל ששכבתי עליו. התרוממתי והסתובבתי אליה. "למה אתה לבד כאן בחוץ?" היא שאלה. לפני שהספקתי לענות היא נעלמה. נו טוב אני אשן על ספסל הלילה. היא פתחה את הדלת ויצאה אליי. "איך קוראים לך?" שאלה והתיישבה לידי. "הארי" אמרתי. "למה אתה כאן לבד הארי?" "סיפור ארוך" "יש לי זמן. רוצה להכנס?" היא שאלה אותי וקמה. קמתי אחריה, אורז את הדברים שלי, ונכנס. היא סגרה את הדלת. "ספר לי עליך הארי" ביקשה. "אני בן 14, מלונדון, באתי לכאן עם חבר, היינו בבית של חברה שלו, ואז הוא אמר שהוא אוהב אותי, והתנשקנו, ואז הוא סילק אותי, ואז הלכתי לאיבוד, והגעתי לכאן" משום מה הרגשתי ממש בנוח איתה. "אוי לא" היא אמרה והמבט שלה היה מרחם. שמעתי ממש חלש קול קורא לי. "הארי! הארי איפה אתה?!" הקול קרא. "חכי רגע" אמרתי. פתחתי את הדלת וראיתי את אלינור מסתובבת בחוץ, מחפשת אותי. לא ידעתי אם לצאת או לא. "אלינור?" שאלתי. "הארי! תודה לאל!" היא אמרה והתקרבה לכלב של האישה שהכניסה אותי שהיה על הספסל עכשיו. "הארי?" שאלה כשהתקרבה. "אוף!!!! הארי סטיילס?? אתה שומע אותי?!?!" היא צרחה והתיישבה על הספסל בעצבים. התקדמתי אליה. "כן אלינור" אמרתי. היא נבהלה, הסתובבה, וראתה אותי. "הארי!!" היא אמרה וחיבקה אותי. "אתה רעב? קר לך? אתה עייף? אתה צמא? אתה-" "אלינור אני בסדר" אמרתי. "למה את הלכת לחפש אותי? איפה לואי?" "לואי..." לחשה ועל פניה עלה מבט של גועל. "רבתם?" שאלתי. "אני לא מבינה מה עובר עליו! למה שהוא יגרש אותך?!" לספר לה? "כי... כי... כי..." גמגמתי. "מה הארי? כי מה?" "כי הוא אוהב אותי" לחשתי. "הוא מה?!" צרחה.

היי כולםםם
העלתי פאנפיק וסיפור חדשים היום, אתם יכולים לבדוק אותם בעמוד שלי, אשמח אם תקראו גם אותם
הפאנפיק-zayn of thrones
הסיפור- השקט שאחרי הסערה
שלומות💝