𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

🎄כריסמס🎄

~ההווה- אלינור~
כעסתי על לואי מאוד. איך הוא יכל לעשות את זה?? להגיד להארי שהוא אוהב אותו ואז לסלק אותו מהבית שלי!!
הוא פשוט חצוף. היום אני אפרד ממנו, ולעומתו, אני לא אסלק אותם מהבית שלי, לא אכפת לי שיישארו, אבל חסר לו שהוא מתקרב אליי אחרי שהוא התנהג להארי ככה. אני לא יודעת למה אני מגנה על הדביל הגבוה, אבל משהו בו פשוט מעניין אותי... אני לגמרי יכולה להבין למה לואי אוהב אותו, זה פשוט קשה לי שהוא לא סיפר לי שהוא אוהב את החבר הכי טוב שלו.

~לואי~
הרגשתי כמו גוש קרח בצורה של עצמי. פתאום הטלפון שלי צלצל. הוצאתי לאט את ידי עם הטלפון מהכיס, והזזתי את האצבע שלי המסך כדי לענות. קירבתי את הטלפון לאוזן שלי, מתחת לכובע של המעיל. "לו איפה אתה?" שמעתי את אבא קורא לי. "א...א...ב...ב...א...א..." גימגמתי. "לו אתה בסדר? מה קרה איפה אתה??"
"א-אני ל-לא י-יודע"
"תשאר איתי על הקו אני בדרך" הוא אמר, שמעתי אותו יוצא מהבית, ומתחיל ללכת. "לואי תסתכל מסביב ותגיד לי מה אתה רואה"
"אה אה אה ספסלים, ועץ גדול של כריסמס, ובית כחול. כן יש פה בית כחול אבא בוא כבררר" בכיתי לו בטלפון. "אני בא חמוד שלי אני בא". אחרי עשר דקות בערך שכל מה ששמעתי היה את הצעדים שלו, הוא ניתק. שמעתי צעדים מתקרבים במהירות. "לואי!!! לואי!!!" הוא רץ אליי והרים אותי. הוא הושיב אותי על הספסל, וחיבק אותי כדי שאתחמם. הוא לא שאל שאלות. אחרי כמה דקות הוא הרים אותי ולקח אותי הביתה. נכנסנו והארי קם מהספה ורץ אליי. "לואי! דאגתי לך כל כך!" הוא אמר וחיבק אותי. כעסתי עליו. אם דאג לי למה לא חיפש אותי? נעלמתי לכמה שעות ולא היה אכפת לו?! "אם דאגת לי למה לא באת? למה לא התקשרת?"
"התקשרתי אליך ו-"
"אתה רציני?! אתה גירשת אותו מפה ואתה מצפה שהוא יבוא אחריך??" שמעתי את הקול של אלינור וראיתי אותה באה מהמטבח. התעלמתי, הוצאתי את הטלפון שלי, וראיתי על המסך '27 שיחות שלא נענו, 34 הודעות שלא נקראו מאת- האזה' הוא באמת התקשר, וגם שלח הודעות. אוף הוא טוב מדי בשבילי.

~אחרי שבוע~

נחתנו בלונדון. אוי איזה כיף להיות בבית. הארי ביקש שאבוא לעזור לו לקנות את הדברים לכרימס. נשארו יומיים. השנה במקום המסיבה הגדולה אצלנו הארי חוגג עם המשפחה שלו. הוא הזמין אותי להצטרף אליהם לערב החג, אולי אני אלך. התארגנתי ויצאתי לכיוון הבית שלו. דפקתי בדלת. הוא פתח. "או היי לו כבר נצא" הוא אמר וזז כדי שאכנס. הקמין היה דלוק, הבית היה חם ונעים. המשפחה שלו ישבה בסלון, עדיין לא היו קישוטים או עץ, כנראה שיש הרבה במה לעזור לו. הרחתי ריח של אוכל מהמטבח. נכנסתי וראיתי סירים של אוכל, אורז אדום, ולבן, סיר של בשר ואפונה ברוטב אדום, תבנית של עוף ממולא, קישואים, גמבות ועגבניות ממולאים בבשר טחון, סלטים, קינוחים. וואו הארי הכין הכל?? "אתה עשית את זה?!" שאלתי. "אמ... כן... אני היחיד בבית שיודע לבשל..." הוא לחש. "הארי זה מדהים! כל זה בשביל החג?"
"כן. לא רציתי שהחג אצלינו יהיה עלוב בהשוואה לחג אצלכם אז ניסיתי-"
"אתה צוחק עלי?? למה שזה יהיה עלוב? הארי אתה בן אדם מדהים! עבדת במשך שנתיים כדי להשיג כסף בשביל החג הזה, בישלת מלא דברים שנראים טעימים בטירוף, ואנחנו הולכים עכשיו לקנות את העץ, וקישוטים.... הארי זה הולך להיות יותר טוב מכל חג אחר שעשיתי אי פעם!"
הוא חייך. "תודה לו" העיניים הירוקות המושלמות שלו נצצו, והגומות שלו בלטו. פאק הוא יפה רצח. "טוב בוא נלך" הוא אמר ויצאנו, לא לפני שהוא נישק את ההורים שלו וחיבק את אחותו, "ביי כולם" הוא אמר. "טוב, אז הכי חשוב, עץ!" אמרתי ורצנו למרכז, איפה שכל העצים. "תבחר" אמרתי לו. "מה עדיף?" הוא שאל. "אמ... מה שאתה רוצה, יש עצים גבוהים, יש עצים נמוכים, יש עבים, יש דקים, יש מלכלכים, יש כאלה שלא מתפוררים, יש כאלה שישמרו לך לשנים, ויש כאלה שתצטרך לזרוק מחר... השיקולים שלך" צחקנו. הוא בחר בעץ דיי גדול, אחד איכותי, שאני חושב שהוא יוכל להשתמש בו גם בעוד חמש שנים אם הוא ישמור עליו. הוא שילם, וגגרנו את העץ לחצר שלו. "עץ- וי. עכשיו מנורות וקישוטים" אמרתי ורצנו לחנות של המנורות. הוא בחר בשרשרת ארוכה של אורות עם אטבי עץ קטנים, למה- אני לא יודע. לקחנו כמה כדורים לקישוט, גרביים לאח, עטיפות למתנות, כרטיסי ברכה, ועוד כמה דברים כדי לקשט את הבית. זה יכול להיות מושלם. לקחנו את כל השקיות לבית שלו, הנחנו על השיש במטבח, המשפחה שלו כבר לא הייתה בסלון. "היי איפה כולם?" שאלתי. "כנראה הלכו לטייל בלעדיי..." הוא אמר, והיה נשמע שהוא עצוב. "לטייל?" שאלתי. "כן. אנחנו יוצאים לטייל כולם ביחד כל יום" הוא הסביר. הלוואי שהמשפחה שלי הייתה ככה. נכנסנו לסלון. על השולחן היה פתק. הרמתי אותו וקראתי בקול:
"היי מאמי, מצטערת שנעלמנו לך, ג'מה רצתה למצוא לך את המתנה המושלמת לחג, יצאנו לחיפושים. מקווה שנחזור בקרוב, אימוש" אוי לא! לא חיפשתי מתנה להארי! החג עוד יומיים!!! להורים שלי ולאחיות שלי מצאתי כבר מתנות בסידני, הארי עזר לי לבחור, אבל בגלל שהוא היה איתי לא חיפשתי אחת בשבילו! "טוב האז, נתחיל לקשט?" שאלתי. "ברור!" הוא אמר. הסתכלנו אחד על השני, הוא רץ לפני. "היי זה לא פייר!" קראתי והוא צחק. הכנסנו את העץ לסלון, לקח לנו לפחות חצי שעה עד שהצלחנו להעביר אותו בפתח של הדלת. הוא עלה למעלה וירד עם אלבום. "מה זה האז?"
"האלבום המשפחתי שלנו. שמתי לב שאתם לא משתמשים בשלכם" הוא אמר וצחקתי. ברור שאנחנו לא משתמשים, כי אין לנו. שמנו את שרשרת המנורות מסביב לעץ, והארי הכניס לכל אטב תמונה. תמונות שלו ושל אחותו, של ההורים שלו, של כולם ביחד, של אחותו ואמא שלו, של אחותו ואבא שלו, שלו ושל ההורים, תמונות תמונות תמונות. קישטנו את העץ, זה נראה מדהים. שמנו את הגרביים על האח. אחת לאמא שלו, אחת לאבא שלו, אחת לג'מה, אחת לו ואחת לי. הוא שם לי גרב! לא ציפיתי שזה יקרה. תלינו מנורות ותמונות, וקישוטים בכל הבית, זה נראה מהמם, כמובן שלא שכחנו לתלות מנורות על מעקה המדרגות. עלינו לחדר שלו, ועטפנו את המתנות שהוא קנה לכל אחד, חוץ מאחת שהוא השאיר מתחת למיטה שלו. הוא כתב ברכות, והצמיד לכל מתנה אחת. סיימנו. התיישבנו על הספה. מחכים. את המתנות העטופות השארנו בחדר שלו. "אמממ האז? שכחתי לקנות למשפחה שלך מתנות, יש מצב שאתה עוזר לי?" שאלתי. "ברור לו. בוא" הוא קם, והלכנו. בחרתי לאמא שלו שרשרת וביקשתי שיחרטו עליה תמונה של המשפחה שלהם. לאבא שלו קניתי טיסן חדש וגדול, ולג'מה קניתי טבעת עם לב, שכתוב עליה ג'מה. זה מה שהארי אמר לי שהם יאהבו. מיהרנו לחדר שלו, לפני שהם יגיעו, ועטפנו גם את אלה. כתבתי להם כמה שאני אוהב אותם ואיחלתי להם חג שמח ושנה טובה. הכל מוכן. חוץ מדבר אחד. המתנה להארי.

אוקיי וואו. זה היה ארוך😂
החלטתי לכתוב פרק חדש בימים שני רביעי ושישי, זה אולי ישתנה בקרוב. אז מה אתם אומרים? מה לואי יקנה להארי?