~הארי~
כשיצאתי מהבית של לואי, תוך כדי שאני סוגר את החולצה שלי, הלכתי לכיוון החנות של כלי העבודה. קניתי ספריי בצבע שחור והלכתי לכיוון השכונה הנטושה. הגעתי לבניין, ממש לא רציתי למחוק את זה, אבל מישהו בטוח יראה. סימסתי ללואי שאני מוחק את זה. אבל קודם צילמתי מלא תמונות של הציור במצלמה שלי ושמרתי כדי שאוכל להדפיס אותן או משהו. קישקשתי על הציור. צבעתי רקע שחור, על הכל. עמדתי ללכת אבל ראיתי מישהו עומד שם. בחושך, על הכביש, מסתכל עליי. "היי האז" הוא אמר והתקדם אליי. לואי. מזל. "היי לו, לא ציפיתי לראות אותך פה, במיוחד לא עכשיו" "ראיתי את ההודעה שלך. בוא" הוא תפס בידי ומשך אותי חזרה אל הציור. "אנחנו הולכים לצייר משהו חדש" הוא אמר. הוא הוציא מהתיק שלו ספריי במלא צבעים, והתחיל. "לואי אני לא יודע לצייר" הוא הסתכל עליי במבט תוהה. "האמנם?" חצי שאל חצי אמר. "קח" הוא זרק ליד שלי ספריי בצבע תכלת. "קדימה לך על זה" "מה על מה? לואי אני לא יודע לצייר" "האז, רילקס. קח את הספריי, ופשוט תרסס. זה לא קשה כל כך" הוא צייר כנף בצבע אדום על הרקע השחור שעשיתי, ואני הייתי אמור לעשות אותו דבר בתכלת. לקחתי את הספריי, וניסיתי. באמת שניסיתי אבל אני פשוט לא יודע לצייר.
~אלינור~
היום זה היום הראשון שלי בבית הספר פה בלונדון. אלו היו התנאים של אבא שלי, אם אני כאן, אני אלמד כאן. ממש יופי. ללמוד עם חבורה של פוצים מתנשאים ועוד ההארי הזה. בטח הוא נהייה יותר מכוער. יצאתי מהמכונית הכחולה, כבר יש לי רשיון, והלכתי במסדרון. כל המבטים היו עליי, ככה זה תמיד. "היי אני אמילי" ילדה נדחפה מולי. "היי אמילי. אני אלינור, אני חדשה פה" אמרתי לה בחיוך מתוק. לפחות לא כולם מפחדים ממני ישר על ההתחלה. "בואי אני אראה לך את בית הספר" היא אמרה. היא הראתה לי את הכל. אבל ה-כ-ל. אפילו באיזה תא בשירותים עדיף להשתמש.
~לואי~
הגעתי לבית ספר, וחיכיתי להארי ליד הלוקרים. מקצה המסדרון ראיתי את אלינור צצה מולי. אני יודע למה היא פה, היא פה כדי לגרום לי לקנא או משהו, להרוס לי ולהארי, ולקחת אותי. אבל אני לא רכוש, אני בן אדם, והיא לא יכולה 'לקחת אותי'. "מיילס! מיילס בוא רגע!" קראתי לחבר טוב שלי. "היי אחי מה קורה?" "סבבה, אני צריך ממך טובה" "שוט" "את הטלפון של אלינור. אם תוכל למצוא דרך לקחת אותו" "ברור אחי" "תודה" אמרתי לו והלכתי. מה שהיא לא מתכננת שם במוח הלא מפותח שלה, אני אהרוס לה. צפי לנקמה חמודלה. הארי הגיע, ונכנסנו ישר לשיעור. "היום ננתח צפרדע!" המורה אמר בהתלהבות וראיתי את הפרצוף הנגעל של אלינור. "לוווווווווווו" "האזההההההההההה" "הלו?? כדור הארץ ללואי טומלינסוןןן אתה בוהה באלינור... רגע וואו, אלינור? מה היא עושה פה?" "הורסת לנו. אל תדאג אני על זה".
השיעור עבר לאט בטירוף. "היי לו סתכל" הארי אמר לי והראה לי את הלב של הצפרדע. "איככככ הארייייי" התבכיינתי והוא צחק עליי. "פסטטט לואי" הסתובבתי. "היי מיילס מה קורה?" "קח אחי, ותחזיר מהר לפני שהיא שמה לב" הוא נתן לי את הטלפון שלה. ידעתי שאפשר לסמוך על השיטות של מיילס. בכיתה ה' הוא לקח לי פעם את הלפטופ שלי ליום שלם ולא שמתי לב בכלל. "תודה אחי. חייב לך" שמתי את הטלפון שלה בתיק שלי. השיעור נגמר תודה לאל. "בוא" משכתי אותו מהגופה הדוחה של הצפרדע החוצה. "בוא נבדוק מה יש לנו פה..." אמרתי ופתחתי את הטלפון שלה. כנראה שהיא לא שינתה סיסמה. נכנסתי לווטסאפ, שום דבר מעניין. אינסטגרם, גם כלום... גלריה? מה כבר יש לה בגל- פאק!! סובבתי את הטלפון להארי שטחן בננה בנתיים. "הולי מולי!!" מחקתי מהר את כל התמונות, בתקווה שהיא לא עשתה איתן משהו בנתיים. טוב היא צילמה אותן אתמול בערב, מה היא כבר יכלה לעשות?
~הארי~
ידעתי שעשיתי משהו טוב כשמחקתי את הציור. תאכלי קש ביץ'! אין לך את התמונהההה
~אלינור~
ברור ששמתי לב שהטלפון שלי לא אצלי. ברור שהוא אצל לואי. ברור שלואי מחק את התמונה. ברור שהדפסתי את זה כבר. חוץ מזה, עדיין יש לי את ההוכחה הממשית, הציור עצמו. 1-0 לאלינור
היי אנשנושיםםם
אני יודעת שלא העלתי פרק מלא זמן, הוא היה מוכן פשוט לא היה לי זמן להעלות אותו😐
אבל קבלו את הפרקקקקקק
YOU ARE READING
𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭
Fanfictionלואי הוא הילד הכי עשיר בלונדון. יש לו כל מה שצריך ויותר. החבר הכי טוב שלו זה הארי, ילד משכונת מצוקה. הארי מתאהב בלואי, אבל הוא לא רוצה לספר. לואי טס עם אביו לאוסטרליה לבקר את החברה שלו, ומתעקש לקחת את הארי. העניינים מתחילים להסתבך, עד ש... 7# larrys...
