𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

איך זה מרגיש להיות מאוהב

~עדיין לואי~
המתנה להארי. אני כזה מטומטם! זה מחר בערב ואין לי שמץ של מושג מה לתת לו!! סימסתי לאמא שלי מהר, שתגיד ללוטי שתחפש משהו.

אתה: אמא מקרה חירום!!! אין לי מתנה להארי לכריסמס, את יכולה לבקש מלוטי שתחפש משהו??
אמוש: ברור מתוק שלי
אתה: תודה אימוש אוהב אותך

וואו אוקיי זה היה קרוב. יש לי מזל שלוטי תמיד מוצאת את המתנה המושלמת. פאק רגע! יש לי רעיון!

אתה: היי לוט, אם את בדרך לקניון כבר (אני יודע שאת כן) אז תקני לעצמך משהו, מצאתי להארולד מתנה, אוהב אותך אחות
לוט: אבל
        טוב לא משנה
         ביי אח

אני ישן היום אצל הארי, מה שאומר שרק מחר יהיה לי זמן להכין את זה...

~הארי~
כריסמס זה מחר בערב!!! וגם היומולדת של לואי. איך שהוא הוא תמיד שוכח מזה. אבל אני לא. סידרנו כבר הכל, הטומלינסונים אמורים להגיע לפה מחר בתשע, פיזי אמורה להעסיק את לואי בזמן שכולם מארגנים פה הכל, הוא יהיה בן 15!! אני חושב שאני מתרגש יותר ממנו. הוא גם ישן אצלי היום, אני לא יכול לחכות כבר למחר. נכנסתי לאמבטיה. וזה חזר אליי.

~פלאשבק~
אמא שלי בדיוק ילדה. האח הקטן שלי, הוא יפה כל כך! איזה מזל שההפרש בינינו לא גדול, רק שש שנים. טוב זה די הרבה. יצאנו מבית החולים. נכנסנו לאוטו. אני וג'מס שיחקנו כל הדרך עם ניק, אח שלנו. אבא ואמא התווכחו על איזשהו שיר ברדיו, "לא זו לא קאשה!" "כן זאת כן!" "זאת רוזליה מאמי!"
סתם וויכוח טיפשי. אבא ניצח. "אמרתי לך רוזליה!!!" הוא צרח. התחיל להיות לי חם. הרגשתי שמשהו לא טוב עומד לקרות. האוטו התנגש במשאית והכל שחור. ראיתי שחור. הכל מטושטש. שמעתי סירנות, ואנשים, וצעקות, הכל כאב לי וריח חנוק היה באוויר. "היי ילד! ילד אתה שומע אותי?!" מישהו קרא לי. "כ- כן..." לחשתי. "הוא חי! הילד חי! תפנו אותו!!" האיש צעק והרימו אותי על אלונקה. ראיתי את הפרמדיקים מכסים גוף של מישהו, שני אנשים, וגוף קטן. וראיתי את ג'מס גם על מיטה כמו שלי, נכנסת לאוטו אחר. לקחו אותנו שוב לבית חולים. אבל רק יצאנו משם! תפסתי ביד של הרופא, וביקשתי שיקרא לאמא שלי. "אי אפשר חמוד, מצטער" הוא אמר וראיתי שהוא עצוב. "למה אתה עצוב הרופא?" שאלתי. "אתה תדע בקרוב חמוד, בנתיים אני פה איתך"הכניסו אותי לחדר כזה עם הרבה אור. ואז הזריקו לי משהו, ואחרי כמה דקות ישנתי. דמיינתי איך יכולתי לחזור הביתה, להיות עם אמא ואבא, עם ג'מס, עם ניק... ובמקום זה אני פה. זכרונות מהימים לפני כן, כשהיינו בדיסנילנד, כשיצאנו לטיולים, כשהיינו בפיקניקים... הכל עלה לי. יצאתי מהחדר הזה. שכבתי שם במיטה.התעוררתי ואז באה אישה יפה. "שלום הארי! קוראים לי אן, וזה בעלי דס. אנחנו ניקח אותך ואת אחותך ג'מה אלינו עד שאמא ואבא יבריאו. טוב חמוד?" היא הסבירה לי. "ומה עם ניק?" "מי?" "ניק. אח שלנו הקטן. הוא בן שבוע, מה איתו? הוא לא יבוא איתנו?" "אני לא יודעת חמוד, ביקשו מאיתנו שניקח אתכם" אוף.