𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

התכנית של אלינור

   הפרק מוקדש לgal1direction             

~הארי~
אוי לא. אן. "אמא... אני רציתי לספר..." היא לא הלכה, היא לא כעסה, היא פשוט חיבקה אותי. "הארי... הכל בסדר... אנחנו עדיין אוהבים אותך, אי אפשר לשנות את מה שאתה מרגיש אם אתה מרגיש משהו כלפי בנים, ככה אתה, אתה כבר יודע שלדעתי אין נורמה, וכולם נורמליים נכון?" היא שאלה. ג'מ צדקה. הם לא כועסים עליי. הסתכלתי עליה, היא ההנהנה אליי בהבנה, חיבקה אותי והלכה. "זה הלך טוב. מעניין איך ההורים שלי יגיבו" לואי תהה בקול. "לו, אתה מכיר את השיר 'הכל יהיה בסדר'?" "כן ברור" "אז הכל יהיה בסדר" אמרתי והוא חייך. אני אוהב את ההורים שלי. 

~לואי~
הוא אהב את הציור שלי. כשאני עם הארי אני מרגיש משהו, לא כמו עם אלינור. אני מרגיש שהלב שלי פועם מהר יותר, הראש שלי חושב רק עליו, אני מתגעגע אליו כל הזמן, מה קורה לי? איך אני אמור לספר? פשוט להגיד להם? "האז, אני לא יודע מה... איך..." "לו הכל יהיה בסדר אל תדאג. הם לא יגרשו אותך או משהו". הוא צודק. הם ההורים שלי, ואני חושב שהם יאהבו אותי גם אם אני אגיד להם שאני אוהב בנים. הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס, וחייגתי לאמא שלי. "היי אימוש, אני צריך לדבר איתכם" אמרתי לה. "בטח חמוד שלי. מתי אתה בא הביתה אגב?"
"אני בדרך אמא, ביי" ניתקתי והחזרתי את הטלפון לכיס. "טוב האז..." "אין צורך, היה מדהים בייב... אההה לו, תודה" הוא חייך וצחקתי. "גם בייב זה בסדר" קיפלנו את הדברים ונתתי לו נשיקה אחרונה. "ביי חתיך שלי" אמרתי ורצתי מהר הביתה. נכנסתי פנימה. "היי אמא" נכנסתי למטבח. וישבה שם לא אחרת מאשר... אלינור.

"בו בר! למה לא סיפרת לי??" אמא שלי צעקה וקמה אליי. הכל הולך פאקינג גרוע עם האלינור הזאת! תעזבי אותי בשקט מעיקה! "על מה אמא?" "זה בסדר מתוק שלי. אני שמחה שחזרתם. אני אתן לכם להיות לבד" היא טפחה על כתפי ועלתה למעלה. "אלינור את חתיכת כלבה! למה את פה??" התפרצתי עליה. "וואו לו תרגע, באתי כל הדרך מסידני בשבילך וזו התודה שאני מקבלת?" "איזה תודה? על מה תודה? חשבת שתטוסי לפה וזה יגרום לי לחזור אליך??" "אני יודעת שזה מה שיקרה, אז תחסוך לואי" היא אמרה, קמה, והלכה. ריסקתי אגרוף בשיש. למזלי לא דיממתי או משהו. היא חתיכת קנאית אובססיבית! כלבה! היא חשבה שהיא תבוא ותפריד ביני לבין הארי אבל זה לא יקרה. אם היא רק תתקרב אליו אני נשבע שאני אפרק אותה ולא אכפת לי שהיא האקסית שלי, לא אכפת לי שהיא בת, לא אכפת לי מפאקינג כלום! הארי הוא הבן זוג שלי והיא לא, אז שתתקדם. אני שונא אותה כל כך.

~הארי~
הוא הלך. נשארתי עוד כמה דקות כדי להסתכל על העבודה המושלמת שהוא עשה בציור. אסור שמישהו יראה את זה. אני כבר אצבע את זה או משהו. הייתי חייב לראות אותו שוב. פניתי לכיוון הבית שלו ושמעתי את ג'י מדברת איתו. "זה בסדר מתוק שלי. אני שמחה שחזרתם. אני אתן לכם להיות לבד" היא אמרה. שמעתי אחר כך את לואי צועק, ומישהי צועקת עליו בחזרה. אלינור? "היי לו-" נכנסתי וראיתי אותו יושב על הספה, כועס. ממש אבל. "לו? הכל טוב? חשבתי ששמעתי את אלינור אבל אין מצב שהיא פה אז-" "היא פה האז" הרגשתי את הלב שלי נופל. היא הצילה אותי כשהיינו שם, אבל עכשיו היא פה לקחת את לואי בחזרה? לא הבנתי. "האז אם היא רק תתקרב אליך" יכולתי לראות את הכאב בעיניים שלו. פאק היא כזאת... כלבה! כן זה תיאור מושלם! היא כלבה! "אל תדאג. היא לא. ושנינו יודעים שאני חזק ממך פי שתיים לו" צחקתי. הוא חייך. ג'י ירדה בחזרה וראתה אותנו מדברים על הספה. "היי הארי לא ראיתי שנכנסת חמוד. ממתי אתה פה?" "רק באתי להגיד משהו ללואי" חייכתי אליה והיא הלכה למטבח. "נו הארולד? מה רצית להגיד לי?" גיחך. "היי! זה לא מצחיק! ותספר כבר!" "אם אן לא הייתה רואה אותנו גם היא לא הייתה יודעת בשנים הקרובות" הוא אמר לי. ידעתי שהוא צודק, אבל עשיתי פרצוף נעלב. "זה מה שאתה חושב עליי?" שאלתי בטון תינוקי. "דיי דיי האז אתה יודע שאני צוחק" הוא נגע בידי והרגשתי זרמים עוברים בכל גופי. "תהנו חמודים. הארי אם אתה רוצה אתה מוזמן להשאר. רק תודיע לאמא שלך מתוק. לילה טוב בנים" ג'י אמרה לנו ועלתה למעלה. "השטח פנוי" לואי לחש. הוא לקח את ידי, וגרר אותי לחדר שלו. לקחתי את הטלפון וסימסתי לאמא שלי שאני נשאר אצל לואי. הוא נעל את הדלת, דחף אותי על המיטה, והתנשקנו. זה היה מדהים. אני לא יכול להסביר מה אני מרגיש אליו.

~אלינור~
תקראו לי כלבה. תקראו לי אקסית אובססיבית. תקראו לי קנאית. תקללו אותי. תעשו מה שבא לכם. אני ולואי נועדנו להיות ביחד, ואני לא אוותר עליו בחיים. אחרי שהם עזבו, תכננתי לפרטי פרטים איך אני אתן ללואי הזדמנות, הוא יוותר, אני אגרום לו להתחנן על ארבע שאחזור אליו, אגרום לו לעשות כל מה שאני רוצה, ואז נתחתן...
התכנית היא כזאת:
שלב א': אני משיגה תמונה שלהם מתנשקים או משהו.
שלב ב': אני גורמת לג'והאנה לשנוא הומואים, מה שאומר שהיא תשנא את לואי.
שלב ג': אני מגיעה ללונדון, לבית של לואי. מספרת למשפחה שלו שאנחנו ביחד, וגורמת לו לספר להם עליו ועל הארי, אם לא, אני מראה להם את התמונה.
שלב ד': הם מעיפים אותו מהבית, ואני אומרת לו שהוא יכול לחזור איתי. הוא מסרב, עובר להארי, ואני מאיימת עליהם שאני אראה את התמונה למשפחה של הארי.
שלב ה': הם נפרדים, לואי בא איתי, ואנחנו חיים הפילי אבר אפטר.

זו הייתה תכנית שלקח לי חודש וחצי לרקום. פרט פרט, דבר דבר, הכל מדויק. יש לי כל מה שאני צריכה. וביקור קצר בשכונה הנטושה, כמו שתמיד אהבתי לעשות, יעזור לי. כשיצאתי מהבית של לואי באותו ערב, התקדמתי לעבר השכונה. נכנסתי. עברתי כמה בתים, ואחד עם גרפיטי. הדלקתי פנס בטלפון שלי, והסתכלתי על הציור. מצאתי מה שרציתי. ההוכחה. צילמתי בטלפון שלי, ותמיד זה יהיה פה אם ימחק לי או משהו. זהו. זה הטיימינג. אני הולכת להחזיר את לואי אליי. בכוח, ובמוח.