𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

פאק אני אוהב אותו

היי לכולם, אתמול חשבתי על המשך לסיפור, והיה לי רעיון למשהו מעניין במיוחד
אז חלק מהפרק של היום יהיה הצצה להמשך, ואחריו הסיפור יחזור לאיפה שעצרתי, ממליצה לשמוע את השיר stone cold בזמן שאתם קוראים
נ.ב. שמתי לב שהרבה קוראים ולא מצביעים, אם תוכלו להצביע זה ישמח אותי מאוד ותודה לכם שאתם קוראים😊
זהו להיום ביי
*הפרק מכיל פגיעה עצמית, הקריאה לבחירתכם, וההשלכות באחריותכם בלבד*

אני לא יכול יותר. נכנסתי למקלחת, הסתכלתי על עצמי במראה. אני שונא את מה שאני רואה. הוצאתי את סכין הגילוח שלי מהארון, והנחתי אותה ליד הכיור. הפעם זה יקרה. מילאתי אמבטיה במים פושרים, הורדתי את הבגדים שלי, לקחתי את הסכין ביד נעלתי את הדלת, ונכנסתי למים. נשמתי עמוק. הראש שלי מושען על האמבטיה, נכנסתי לרוגע. השקט מילא אותי. עכשיו זה הזמן.
לקחתי את הסכין, מניח אותה על מפרק כף ידי. לחצתי אותה על עורי, ומשכתי. חתך נפער בווריד שלי, ודם החל לנזול, מאדים את המים שבאמבטיה. זה שרף, כאב, ורציתי שזה יגמר. נשמתי עמוק שוב, מניח את הסכין שוב על מפרק כף היד, מעט מתחת לחתך הקודם. לוחץ על העור שלי, ומושך הצידה. שני חתכים. המים החלו מאדימים בקצב גדול יותר. נשמתי, ראשי הסתחרר, גופי כאב, והרגשתי חלש מאוד. אני חייב להמשיך. הרגשתי את הסכין הקפואה קרוב לחתכים שלי, והדם זורם לו החוצה. שלושה חתכים. המשכתי. פשוט לא יכולתי להפסיק. הרגשתי שאני נחנק. שמעתי את הטלפון שלי מצלצל מכיס המכנס שלי. אני חלש מדי בשביל לקום ולענות. העברתי את הסכין ליד שמאל, שאיבדה תחושה כמעט, והנחתי אותה על יד ימין שלי. חתך רביעי. חמישי. שישי. הסכין נשמטה מידי. שלושה חתכים ביד ימין, ושלושה בשמאל. זהו, זה הסוף. הרגשתי את הסוף שלי מתקרב. נשמתי מהר מאוד, איבדתי דם מהר מאוד. המים האדומים נשפכו מהאמבטיה, והחלו למלא את הרצפה ולהשפך לחדר מתחת לחריץ של הדלת. ובזמן הכי לא טוב, הוא בא. "בייב?? בייב אתה בבית????" שמעתי אותו קורא לי. "בייב- אומיגאד!!! תפתח לי עכשיו!!!!" הוא ראה את המים המעורבבים עם הדם שלי על רצפת החדר. שיט. "בייב! אתה עדיין שם?!" שמעתי את הלחץ בקולו, אבל לא עניתי. הוא רץ לאנשהו ושמעתי אותו מחפש במגירה הגדולה של המטבח משהו. הוא מיהר אל החדר שלנו, כמעט מועד בדרך, הוא הכניס את המפתח למנעול. הדלת נפתחה והוא עמד מולי. "מה עשית??" שאל תוך כדי שהוא בוכה. "אבל, למה??" ראיתי מעורפל. בקושי ראיתי את פניו, הכל מטושטש. "בייב תדבר איתי!" הוא צעק ובו בזמן דיבר עם המוקדנית של 9-1-1 בטלפון. "בייב!" הוא הרים אותי מהאמבטיה, חבש את החתכים שלי, השכיב אותי על המיטה וכיסה אותי, הרגשתי שאני מתעלף. נייל ליאם וזאין נכנסו לחדר שלנו, רצים כולם, נעמדים מסביבי, הם צועקים עליו "איך נתת לו?! ידעת שהוא יעשה את זה שוב!!" אני מנסה לגמור עם זה כבר שמונה חודשים. הם תמיד מצילים אותי ברגע האחרון. ואז שמעתי סירנות. האמבולנס הגיע. הפרמדיקים תפסו ברגליים ובידיים שלי, כולי חלש, הדם עדיין זורם מהורידים החתוכים שלי, הם השכיבו אותי על אלונקה ולקחו אותי במדרגות. האלונקה עלתה לאמבולנס, הוא עלה איתי. האהבה של החיים שלי. ואז הבנתי, אסור לי לאכזב אותו. אסור לי למות.

~איפה שהפסיק הפרק הקודם~

הוא אמר הרגע ש... כן הוא אמר את זה. אבל יש לו חברה, ואני בן, והוא בן, ו...ו...
"האז אני מבין שאתה מבולבל, אבל אני באמת-" "תחסוך ממני לו" אמרתי. קמתי אל הדלת. "האזי בבקשה!!"

~לואי~
אני כזה אדיוט. למה אמרתי לו!! הנה עכשיו הוא הולך, וגם הפסדתי את אלינור, אני עשיתי את הטעות של החיים שלי הרגע. הוא פתח הדלת, הציץ החוצה, וסגר אותה. הוא נעל. מה הוא עושה? הוא התקרב אליי, והתיישב לידי. "לו, אתה יודע שאנחנו חברים טובים נכון?" ברור. "כן הארולד." ראיתי את המבט הכועס שלו. הוא התרכך, "אני... אני... אם אתה צריך משהו, אתה יכול לדבר איתי. קרה משהו?" כן קרה. אני חולה עליך. אני לא יכול בלעדיך, ואני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר. "לא" עניתי בחיוך. "אתה צודק. אני סתם... סתם אמרתי". אוי הבושההההה

~אלינור~
הם היו בחדר שלי משהו כמו חצי שעה. לא ידעתי שבנים עושים שחנ"ש. יצאתי מהמטבח לסלון, להורים שלי ולאבא שלי לואי. "היי סוויטי" אמא שלי אמרה. אבא שלי ואבא של לואי חייכו אליי, והחזרתי חיוך מזויף. "היי אימוש" אמרתי לה והתיישבתי לידה. "אז נכנסתי ומצאתי את החלק שחיפשתי, זה כמו משאבה שמנפחת את הגלגל..."
"אמא" לחשתי
"כן סוויטי"
"אני חושבת שכדאי לי לדבר עם לואי"
"קרה משהו?"
"אני חושבת שהוא כבר לא אוהב אותי"

~לואי~
"וואי מזל" הוא צחק.
"כן... מזל" ממש מזל! הוא האוויר לנשימה שלי ואני רק חבר טוב בשבילו?? הייתי בטוח שיש שם משהו מעבר.
"היי לו" הוא לחש. "אני גם"
"אתה גם מה? רוצה לדבר איתי? שוט"
"לא... אני אוהב אותך"
צדקתי. הוא התקרב אליי, ואיפשרתי לו. התנשקנו. נשיקה הרבה יותר טובה מזו שהייתה לי עם אלינור. פאק אני אוהב אותו. אוי שיט. אלינור

הפרק עצמו יצא קצת קצר לדעתי, אם מורידים את ההתחלה, עם ההתאבדות והכל... מי אתם חושבים שניסה למות ומה חשבתם על הפרק? תרשמו לי בתגובות
ביי לובס💝