~לואי~
הטלפון חזר לאלינור, והיום אני והארי יוצאים בפעם הראשונה. הבטחתי שאבוא לאסוף אותו בשבע לסרט. בנתיים היום היה רגוע, בלי אלינור בסביבה, וחיכיתי ששעה שבע תגיע ואוכל לראות אותו שוב. ישבתי על המיטה שלי, וכל כמה דקות קמתי והתהלכתי בחדר. "לואי!" לוטי פתחה את הדלת של החדר שלי וצעקה עליי "אלוהים שב בשקט!". "סליחה לוט" היא סגרה את הדלת והלכה. למה אני כל כך לחוץ? אף פעם לא הייתי כל כך לחוץ לפני דייט.
תודה לאל שכבר שש וחצי. התארגנתי, לבשתי ג'ינס כחול וחולצה לבנה, לא מתאמץ. "ביי מאם" אמרתי לאמא שלי ויצאתי. הגעתי לבית של הארי באיחור של שבע דקות. הוא חיכה לי בחוץ. הוא לבש ג'ינס שחור וחולצה בצבע צהוב בהיר. "היי האז, סליחה" התנשמתי. "הכל טוב, נלך?" הוא קם והלכנו.
הוא בחר לראות בובספוג הסרט. אחלה בחירה הארי. אבל לפחות נהנתי. באמצע הסרט נגמר הפופקורן. "אני אלך להביא" אמרתי. הוא חייך וחזר לסרט. יצאתי מהאולם, והגעתי לקופה כדי לבקש עוד דלי פופקורן, ואלינור הייתה שם. רוח רפאים זאתי. "היי לואי" היא חייכה חיוך מזויף תוך כדי שהיא שותה מהקפה שלה. "ביי אלינור" החזרתי ועמדתי ללכת. "לואי! חכה רגע!" גלגלתי עניים אבל היא באה בכל זאת. "אני יודעת שהתנהגתי מכוער כשבאתי ואמרתי לאמא שלך שאנחנו ביחד, אבל אני יודעת את הסוד שלך." "על מה את מדברת?" "אוי באמת, משחק נחמד אבל אתה יודע על מה אני מדברת. ואם אתה לא רוצה שאספר בעצמי לכולם, תפרד מהארי" "מצחיק. סיימת?" פניתי ללכת. "לא, עדיין לא" היא הוציאה תמונה של הציור מהתיק שלה. "טוב. זה לא עוזר לך כל כך" "האמת שזה כן. תראה, אני יכולה לגרום לכולם לשנוא אותך, ואז תצטרך להפרד מהארי המסכן כדי לא להרוס לו את החיים עוד יותר. ואז תחזור אליי, הבנתיש? ויש לי את הדרכים שלי, יותר טוב מהשיטות הלא עובדות של חבר שלך. סליחה, ידיד שלך, חבר זה הארי לא?" היא קרצה והסתובבה. "היי אלינור!" תפסתי בכתף שלה, וכל הקפה שלה נשפך על התמונה שהייתה ביד שלה. התמונה של הציור. 1-1 ביצ'.
חזרתי לאולם והגעתי למקום שלנו, אבל הארי לא היה שם. התיישבתי וסימסתי לו.
אתה: האזה איפה אתה?
הוא לא ענה. סימסתי שוב.
אתה: הארי?? איפה אתה?
הוא לא עונה. הכל בסדר?
קמתי ויצאתי ללובי. חיפשתי אותו, ופתאום ראיתי את השלט של השירותים. אוי ואבוי לי. רצתי לשם, מפיל את הפופקורן על הרצפה, ופותח את הדלת. "הארי!! הארי אתה פה??" קראתי בלחץ. "הארי!!"
"אחח סעמק" שמעתי לחישה מהתא היחיד שהיה נעול. "סליחה? מי שם?" שאלתי ודפקתי על הדלת. שקט. "סליחה??" הדלת נפתחה והיה שם סתם מישהו רנדומלי ופצע בידו. ירדה לי אבן מהלב. "הכל בסדר?" שאלתי בחיוך. "כן כן" הוא ענה וסגר את הדלת. יצאתי מחוץ לשירותים, אם הארי לא בפנים, איפה הוא?
~הארי~
אני לא מסוגל. כשלואי הלך להביא פופקורן ברחתי משם. אני יודע שזה לא בסדר אבל אין לי ברירה. יצאתי מחוץ ללובי, עמדתי באמצע המדרכה ושחררתי נשימה. "היי הארי". אוי לא. לא שוב.
הסתובבתי אליה בחיוך מזויף לגמרי ואמרתי "היי אלינור". "אני אמורה לקרוא לך חבר של לואי או בן זוג של לואי?" היא שאלה בחצי חיוך. "את אמורה... לעוף מהחיים שלנו ולסתום את הפה שלך" אמרתי לה. "לא נראה לי. בהתחשב בעובדה שראיתי את הציור שלואי צייר לך. ויש לי המון הוכחות שאתם יחד. אתה לא רוצה שאימוש תדע נכון?" גיחכתי למשמע דבריה המטופשים. "אימוש יודעת כבר" פניה החווירו וחיוכה ירד. "אוי, סליחה, אני מצטער לא התכוונתי להרוס לך" אמרתי בבוז והסתובבתי כדי להכנס. "לא הרסת כלום. אדון ווינסטון הצעיר" היא אמרה מאחורי גבי. קפאתי. לואי סיפר לה? בלעתי רוק, ונכנסתי ללובי מלא במחשבות. אני חייב לדבר עם לואי.
YOU ARE READING
𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭
Fanfictionלואי הוא הילד הכי עשיר בלונדון. יש לו כל מה שצריך ויותר. החבר הכי טוב שלו זה הארי, ילד משכונת מצוקה. הארי מתאהב בלואי, אבל הוא לא רוצה לספר. לואי טס עם אביו לאוסטרליה לבקר את החברה שלו, ומתעקש לקחת את הארי. העניינים מתחילים להסתבך, עד ש... 7# larrys...
