𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

פאק יו הארי

~אלינור~
איפה הוא?? חיפשתי בעיניי ילד עם עיניים כחולות, אבל לא מצאתי. "אלי? סוויטי הכל בסדר?" אמא שלי שאלה. "אמא אני... אני לא יודעת. זה מרגיש כאילו משהו קרה לו, כאילו הוא לא אוהב אותי יותר." "למה את חושבת ככה?" שמעתי קול קורא מהכניסה. "לו... אני..." "תחסכי" הוא אמר. הוא התקרב אליי ונתן לי נשיקה, "אלי, משהו השתנה, אבל אני עדיין אוהב אותך" הוא לחש. הוא לקח את ידי בידו, ויצאנו למרפסת. כל כך שמחתי שהוא איתי עכשיו.

~הארי~
התנשקנו. אני לא מאמין שזה קרה. אמרתי לו שאני אוהב אותו, והוא אמר לי גם. אני מרגיש כל כך טוב עכשיו. רק שהוא לא ילך בחיים. "הארי" אמר לפתע. "אלינור..." הבנתי. הוא לא יכול. הנהנתי והוא הלך. שמעתי אותו אומר משהו כמו 'למה את חושבת ככה?' ואז צעדים, דלת הבית נפתחה ונסגרה. כנראה שהם יצאו. מה אני עושה? פשוט חיכיתי. הסתובבתי בחדר הענקי שלה, לא יודע מה לעשות עם עצמי. הרגשתי די רע. למה הוא היה חייב ללכת? אני מבין את הסיבה אבל לא מבין אותה. אם הוא אוהב אותי, למה שלא יפרד ממנה וזהו? ואם הוא אוהב אותה למה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי? אני מרחם עליו קצת. הוא בטח כמוני, לא יודע מה הוא מרגיש. פתחתי את אחת המגירות שלה, אני סתום אני יודע, וראיתי מכתב. כנראה משהו שלואי כתב לה כי זיהיתי את הכתב שלו.
'אלינור היקרה,
עברו חמישה חודשים מאז שנפרדנו, ואני לא מפסיק לחשוב עליך. יצאתי אדיוט, אבל בבקשה תסלחי לי!
אני לא התכוונתי, ואני לא לגמרי אוהב בנים, אני אוהב אותך, זה היה מקרי לגמרי ואני מצטער שראית את זה...
בבקשה בבקשה בבקשה תסלחי לי, אני אוהב אותך יותר מדי כדי לתת לך ללכת,
                                     -לואי'
אוי. אוי לי. הכנסתי את זה מהר בחזרה, וסגרתי את המגירה, בדיוק אז שמעתי אותם נכנסים. התיישבתי על המיטה שלה, מחכה שהם יבואו. "היי חבר של לואי" "היי חברה של לואי" אמרתי, בוהה בלואי. "למה יש לך מבט אשם האז?" לואי שאל. "אה, מה?" חזרתי לפוקוס. "שאלתי, למה יש לך מבט כאילו עשית משהו רע?" הוא לא רציני. אנחנו סיפרנו אחד לשני, אנחנו התנשקנו, והוא פשוט הולך להתנהג כאילו זה לא קרה??
הוא התיישב על המיטה שלה לידי, היא הלכה להתקלח. "הארי..." "אין לנו על מה לדבר" אמרתי וסובבתי את גבי אליו. "הארי, אני יודע שאתה כועס, אבל לא ציפית שאני אספר לה נכון?" שאל וסובב אותי חזרה אליו. "תגיד את האמת לואי, אם אתה אוהב אותי, למה אתה ממשיך להיות איתה? ואם אתה אוהב אותה, למה אמרת לי את זה?" "הארי, אני אוהב את שניכם" "מה אתה רוצה, שלישיה?" גיחכתי. "הארי, באמת, אני לא יודע" "אז תדע לואי. תבחר" שיט. מה לעזאזל עשיתי עכשיו?! "יודע מה, פאק יו הארי! אני לא צריך אותך!" דמעות עלו בעיניי. זה ממש לא מה שציפיתי. אולי הוא יתנצל. אבל המבט שלו היה כל כך כאוב, הוא כעס עליי, "תלך כבר!!" צעק. לקחתי את המזוודה שלי, הבטתי בעיינים שלו, פעם אחרונה שאראה אותן, כנראה. ירדתי למטה, עברתי את ההורים שהיו בסלון, ויצאתי החוצה. הולך לבד, בוכה, ילד גבוה, עם עיניים ירוקות, ואהבה לא ממומשת. הולך בשלג, בקור, בלי לדעת לאן אני הולך, ואיך אחזור.