𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

ד"ר נוגה מרטין, אני חייב לך את חיי

~הארי~
עבר שבוע מאז שהפסקתי, אני מרגיש כאילו והכאב מצטבר בפנים ואיך לי איך להוציא אותו. לואי לא דיבר איתי מאז הפרידה, גם ככה קשה לי, רגשות האשם שלי על התאונה מתגברים, כואב לי, נפשית, והחבר הכי טוב שלי נעלם לפני שבוע. אין לי ברירה.

פתחתי את הדלת של הקליניקה של ד"ר מרטין. "היי הארי חמוד מה נשמע? לא ראיתי אותך הרבה זמן"  "אני מצטער להפריע לך, אבל אני חייב עזרה" אמרתי וסגרתי את הדלת מאחורי. "שטויות אתה לא מפריע בכלל, שב"  השתתקתי. מה אומרים לה? איך מתחילים לספר כל מה שקרה מאז הפעם האחרונה שהגעתי לפה לפני חמש שנים? "אני..."  "זה בסדר הארי, פשוט תספר מה אתה מרגיש"  "אני גיי. היה לי בן זוג, לואי. ורגשות האשם שלי על התאונה עלו שוב בשנה האחרונה, השתמשתי שוב בסכינים, ואז ג'מה גילתה. היא לקחה אותם ממני ונפרדתי מלואי, עכשיו הוא נעלם ואני מרגיש שהכל מתמוטט, כל כך כואב לי נוגה" בכיתי. "הארי, תסתכל עליי" הרמתי את הראש והבטתי ישר בעיניה. "אתה כועס על עצמך?" הנהנתי. "על מה? על שנפרדת ממנו? על התאונה?"  "על הכל, על שהייתי מטומטם ושהיה אכפת לי רק מעצמי, ופגעתי בו כי הייתי צריך לסדר את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, להבין מה אני באמת רוצה. שכל מה שעשיתי היה לרעתו, הוא ידע שאני חותך את עצמי, אבל ברחתי לפני שהגיב. בפעם הבאה שראיתי אותו נפרדתי ממנו, ורק כשהגעתי הביתה הבנתי מה עשיתי אבל הוא נעלם"  "זה בסדר לדאוג לעצמך ולסדר את מה שצריך לסדר, היה עדיף שתעשה מה שעשית מאשר להשאיר אותו קרוב כל כך אליך כשאתה לא בטוח מה אתה מרגיש. תדאג לעצמך קודם, ואז ללואי טוב? תסדר מה שצריך ותנסה לדבר איתו שוב כשתוכל, אם הוא מאמין שהיה משהו ביניכם הוא ידבר איתך. רוצה לעשות סדר בדברים?"

יצאתי לגינה שמחוץ למשרד שלה, סלע כבד ירד מליבי כמעט לגמרי, אני חייב לנוגה את חיי. היא עזרה לי כל כך הרבה אחרי התאונה, היא זאת שבזכותה החזקתי מעמד, עד שלב מסוים. התיישבתי על ספסל, מסתכל על הירוק שמסביבי. אחרי כמה דקות התחלתי ללכת לכיוון היער, יוצא מהעיר, נכנס לקרחת ענקית שהייתה מספיק רחוקה לדעתי מהבתים. צרחתי. צרחתי את נשמתי. צרחתי כל מה שרציתי להוציא החוצה. את כל הסבל והכאב שהרגשתי בשבוע האחרון, את מה שרציתי להוציא בלחתוך את הידיים שלי, פשוט צרחתי. כשהרגשתי שהמועקה נעלמה לגמרי, נשכבתי על הדשא, נושם עמוק את אוויר היער הצח. אחרי שכמעט ונרדמתי, קמתי, והתחלתי לחזור לכיוון העיר.

~לואי~
אחרי שהלכתי מהבית של אלינור רציתי לחזור הביתה אבל בפנייה לרחוב החלטתי ללכת לכיוון היער. המשכתי ישר עד ליציאה מהעיר, והלכתי עד שמצאתי שביל צר בין העצים. המשכתי ללכת עד שראיתי אגם גדול, התיישבתי על אבן על יד האגם, ובהיתי במים. בשלב כלשהו החלטתי להציץ בטלפון שלי. פאק! כבר תשע וחצי! אני פה שלוש וחצי שעות! איך זה הגיוני בכלל?? הדלקתי פנס בטלפון שלי, והתחלתי לרוץ לכיוון שאני חושב שבאתי ממנו. ככה חשבתי לפחות.