𝓶𝔂 𝓬𝓱𝓲𝓵𝓭𝓱𝓸𝓸𝓭 𝓯𝓻𝓲𝓮𝓷𝓭

אולי הגיע הזמן להפרד?

~הארי~
נכנסתי ללובי עצבני. איפה לואי?? התיישבתי על הספות שבכניסה והתקשרתי אליו. "הלו??" הוא ענה לחוץ מהצד השני. "לואי איפה אתה?! אנחנו חייבים לדבר עכשיו" אמרתי. "אני בדרך לאולם האמת-" "יופי אני בא ביי" ניתקתי. מי הוא חושב שהוא? התקרבתי לאולם וראיתי אותו ליד הדלת. "מה קרה?" הוא שאל. "אני חושב שהשאלה צריכה להיות הפוכה" גררתי אותו מחוץ לדלת אחורית לשביל קטן ליד המבנה של הקולנוע. "אתה סיפרת לה?" "על מה?" "אל תשחק אותה תמים לואי, אתה סיפרת לאלינור על... על ה... אימוץ שלי?" "בחיים לא האז! זה סוד שלך ש-" "אז איך היא יודעת? אתה היחיד שיודע. אתה היחיד שסיפרתי לו. איך היא יודעת לואי? איך??" תפסתי בראשי בכעס, ובעטתי בפח שהיה לידי. "אני לא יודע הארי, תירגע" "לא אני לא ארגע! אני סמכתי עליך ואתה רצת וסיפרת! גם על זה סיפרת??" הפשלתי את שרוולי וחשפתי את ידי מלאות החתכים. "הארי אני באמת לא יודע" דמעות עלו לעיניו. הוא לא שיקר לי, אבל כל כך כעסתי ולא ידעתי על מי. נכנסתי חזרה ללובי וברחתי משם הביתה. משאיר אותו לבד.

"הארי?" אמא שלי קראה לי מהמטבח כשטרקתי את הדלת מאחורי. התעלמתי ועליתי למעלה. לא לחדר שלי, למקלחת.

~לואי~
אחרי שהארי הלך בעצבים, נכנסתי גם אני פנימה. היא ישבה שם על הספה שבכניסה ודיברה בטלפון. "וודפאק אלינור??" צעקתי עליה. "סליחה שרלוט, נדבר אחר כך. כן לואי?" היא ניתקה את השיחה עם 'שרלוט'. "מה את חושבת שאת עושה?" "מדברת עם שרלוט. אתה קצת מפריע לי האמת" "את פאקינג צוחקת עליי? למה אמרת את זה להארי?" "לא חשבתי שאתה הטיפוס המגונן. הוא דווקא נראה יותר חזק ומאיים ממך קטנצ'יק" היא לעגה לי. "את נורא מצחיקה. איך ולמה?" "איך ולמה מה? אה, אמממ כנראה שהוא מתאמן כי בא לו" היא המשיכה בבדיחה שלה. "למה קראת לו אדון ווינסטון?" "זה השם שלו לא? אני מתכוונת, לפני האימו-" "סתמי את הפה שלך!" צרחתי עליה וכל המבטים הופנו אלינו. היא צחקקה. "מצחיק אותך אה? למה אמרת את זה?" "אל תחפש תשובות לו. התשובות מתחת לאף שלך" היא קמה והלכה. אני שונא אותה.

~הארי~
הכל נקי. בדקתי שלוש פעמים. כיסיתי את הידיים בשרוולים ויצאתי מהמקלחת בדרך לחדר. ג'מה עברה אותי ונכנסה למקלחת. "הארי?!" היא צרחה לי. "מה?" הסתובבתי אליה והסכין מלאת הדם שלי שנחה לה על השיש תפסה את מבטי. פאק. נכנסתי פנימה ותפסתי אותה בידי, לוקח אותה לחדר שלי. ג'מה הסתכלה עליי במבט כועס ומאיים. "אנחנו נדבר על זה אחר כך" היא לחשה וסגרה את הדלת מאחורי. כל המאמץ שלי להסתיר את האימוץ, את הפגיעה בעצמי, את התאונה, הכל נהרס מרגע שאני ולואי ביחד. אולי הגיע הזמן להפרד?

אנשושיםםםם
חזרתי לכתוב לכםםםם
המממ רציתי לשאול אם הפרקים נראים קצרים מדי גם לכם או שזה רק לי?