עיניו של דומיניק בחנו את רחבת הריקודים כאשר הבחין בשלושה נערים אשר נכנסו אל האולם.
מבלי להסס, הרים את ראשו להסתכל אל המדרגות, משם פיטר התחיל לרדת אל רחבת הריקודים ביחד עם הכרז. מהצד השני פרינס שמיהר אליו.
חיוך קטן הופיע על שפתיו כששילב את ידיו ונשכב אחורנית על כיסאו, בוחן כל תנועה קטנה של השניים.
כמו שאר האנשים, הריקוד של הנערים הדהים גם אותו. הדרך בה הם זזו בסינכרון, צעד אחר צעד מבלי להסס, יכלה להטעות את האנשים שהשניים התאמנו כבר ימים על אותו ריקוד.
״קודם, אני אשמח לדעת את שמך.״ פרינס קרב את המלך אליו ולחש אל אוזנו, גורם לצמרמורות בכל גופו.
״פ-פיטר.״ מלמל כתשובה, מבולבל מכל הסיטואציה. ברגע זה הוא היה בטוח שהנער המסתורי במסכה השחורה הטיל עליו כישוף.
אף אדם לא גרם לליבו לפעום בצורה כזאת. הוא הרגיש סקרנות שרק התגברה בתוכו, מחכה בקוצר רוח לדעת יותר על בן זוגו לריקוד. הוא הרגיש שאלה היו רק שניהם בתוך האולם הענקי.
הוא הרגיש.
כל כך הרבה זמן חיכה להתרגשות, לסקרנות, לציפיה.
פרינס הוריד את ראשו בחזרה להסתכל על עיניו של השני בקימוט גבות, הוא רצה להגיד את שמו בחזרה, לדעת אם הוא אולי זוכר למה הוא כל כך מוכר.
״נפגשנו בעבר?״ קולם של השניים נשמע באותו הזמן, מה שגרם להם לעצור את הריקוד, מורידים את ידיהם לאט.
זה לא יכול להיות צירוף מקרים... זאת אפילו לא אפשרות.
מבלי לחשוב פעמיים, פרינס תפס את ידו של פיטר והתחיל ללכת אל כיוון היציאה מהאולם. הנער בעל השיער הלבן מיהר להרים את ידו בכדי לעצור את השומרים שהתחילו ללכת לעברם.
כל המוזמנים התרכזו בסצנה המוזרה. הם כולם תהו מי הנער המסתורי שתפס את ידו של המלך והתחיל לרקוד איתו, ולמה הם יוצאים מהנשף? יכול להיות שהם מכירים מהעבר? אולי חברי ילדות?
לא טורחים לסגור את הדלת אחריהם, השניים רצו כשפיטר סוחב את השני אחריו. השומרים שלא ידעו מה לעשות, הרימו את עיניהם אל דומיניק שסימן להם ללכת אחרי זוג הנערים, וכך עשו, מנסים למצוא את המלך האדם המסתורי שכבר הספיקו לאבד.
בלי לומר מילה, פיטר נסחב אחרי הנער המסתורי, ליבו שהרגיש ריק כל-כך הרבה זמן התחיל לפעום בקצב שרק גבר.
הוא התרגש.
התרגש מהלא נודע.
מוסתרים מאחורי עצים, השניים נעצרו. פרינס הניח את ידיו על מותניו, בוחן את המלך ממרחק. הוא בעצמו לא ידע למה החליט לצאת מהאולם עם השני, אך לא התחרט על כך.
שקט של רגעים ארוכים נפסק כאשר פיטר לקח כמה צעדים אל עבר שחור השיער, מניח את ידו בהיסוס על פניו בניסיון להוריד את המסכה שלו.
פרינס מיהר לתפוס את ידו של השני, מזיז אותה הצידה כשעיניהם נפגשו שנית.
מבלי להרגיש כמה התקרבו אחד אל השני, השניים היו במרחק של סנטימטרים ספורים. זה הרגיש כאילו מגנט משך אותם אל אותו כיוון.
פיטר לא הספיק להוציא מילה לפני שהרגיש את שפתיו של השני מברישות את שלו. ליבו שכבר פעם מהר, האיץ אפילו יותר.
הוא הניח את ידו על חזהו של פרינס, מנסה להזיז אותו ולהפריד את שפתיהם, אך השני רק התקדם יותר אל עברו, גורם לגבו להידחס כנגד אחד העצים.
שפתיים רכות וחמימות שהרגישו כל כך מוכרות לא היו מוכנות לעצור את התזוזה אפילו לרגע.
המלך הצעיר עצם את עיניו, בכלל לא שם לב לעובדה שהמסכה של השני נפלה ממזמן, כך גם שלו כשפרינס החליט להוריד אותה בכדי להעמיק את הנשיקה.
״פיטר.״ לחש כנגד אל שפתיו, מניח את אגודלו על סנטרו של השני ומזיז אותו למטה, גורם לשפתיו של השני להיפרד ונותן לעצמו את ההזמנות להעמיק את הנשיקה.
ראשו של פיטר בהחלט לא היה איתו, הוא הרגיש מהופנט, חסר כל יכולת להגיב כמו שצריך. הכל הרגיש מעורפל, כל מחשבה או דאגה שהייתה בראשו נעלמה.
הלב שלו שהרגיש כל כך ריק, לפתע התחיל לפעום ברגש, בלהט שלא הרגיש לפני, גורם לדמעות שהתמזגו עם הדמעות של השני ליפול מעיניו.
הוא היה מבולבל, אך באותו זמן... הרגיש סוג של עצב.
האם זאת ההרפתקה שחיפש?
YOU ARE READING
סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)
Romanceחלק שני בסדרת הספרים - סיפור אלאדין מודרני. לאחר מסע ארוך של שנתיים, פרינס חוזר אל העיר בשביל לנקום את רצח הוריו ובחיפוש אחר משהו... הוא בטוח שאותו דבר יצליח לפתור את הכאבים החוזרים בחזהו. אותה ריקנות שמרגיש בליבו. הבעיה היחידה היא, שאינו יודע מה...
