סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)

פרק 8

״אז... באה לפה הרבה?״ נשען ירין על אחד מהעמודים הגבוהים במבנה, מעביר את ידו בשיערו בניסיון להרשים את הנערה שעומדת מולו.

ירין לא מרבה לדבר עם הרבה נשים, לא מבחירתו כמובן... אך כשזה קורה הוא אוהב להאמין שהוא הלוחש לנשים. הרי עם פנים כאלו, שיער גולש שכזה וגומות עמוקות וכובשות, מי תסרב לו?

״המלך לא עושה מסיבות לעיתים קרובות, אז לא.״ ענתה אותה נערה עם חיוך מאולץ, מסיטה את מבטה אל כוס היין שהחזיקה. יכלה לזהות ממבט חטוף בלבד שהיה מדובר בנער מהשוק.

״אהא.״ ירין ניסה להשאיר את חיוכו הגדול כשהמשיך, ״ובת כמה את אם תרשי לי לשאו-״

״הוא נמצא כאן!״ צעקה שקטעה את דבריו של ירין נשמעה מכיוון המדרגות.

הנער הרים את מבטו בבהלה, רואה חמישה שומרים מתקדמים אליו במהירות. כמובן שהיה חייב להיראות אדיש מול אהובת ליבו החדשה שהייתה גבוהה ממנו לפחות ב-20 סנטימטרים, והחליט שלא להתייחס אל השומרים בתקווה שהם רודפים אחרי מישהו אחר.

״תתפסו את הפורץ שעומד ליד הנערה הגבוהה!״ צעק השומר שהצביע אל כיוונו, מכוון את שאר השומרים.

״יש מלא נערות גבוהות בימינ—״ התחיל ירין בגיחוך, מנסה להעביר את נושא השיחה כדי שהשנייה לא תיבהל.

״הפורץ עם השיער השטני הארוך שעומד ליד העמוד מתחת למדרגות!״ המשיך אותו שומר, מסיר כל ספק למקרה שהיה.

״נו באמת.״ נאנח ירין, מגלגל את עיניו. הוא חווה את אותה סיטואציה יותר מדי פעמים.

הרי איך תסתיים המסיבה הגדולה והמלכותית בלי יציאה מפוארת ודרמטית של חבורת הגנבים מהשוק שהתחזו לבני מלוכה?

ובנוסף להכל, הוא לא הצליח לגנוב אפילו ארנק אחד! מאכזב ביותר.

״היה נעים להכיר אותך, תבואי לבקר בשוק נוכל לשבת על תפוח או משהו, אני קצת עסוק כרגע!״ הנער הכריז תוך כדי שרץ אל הדלת הראשית.

רגעים לפני שידו הצליחה להגיע אל ידית הדלת, שני שומרים הופיעו מולו, כשניסה להסתובב לברוח מהצד הנגדי, הופיעו עוד שלושה שומרים.

הנער צחקק במבוכה, מגרד את עורפו. ״אני מצטער, אני לא חושב שאוכל לרקוד עם כולכם הלילה, הנסיך מחכה לי אז אם תואילו בטובכם...״ התחיל וניסה לדלג בצעדים מצומצמים אל עבר הדלת.

״אדון..?״ שאל בהרמת גבה השומר שאחז בידית הדלת המפוארת.

״אממ... אה... סאם!״ ירין ניסה להיזכר בשם הבדוי שנתן לעצמו בכדי להיכנס לנשף המסכות. ״עוזרו האישי ויד ימינו של הנסיך וויליאם!״

תאכלו את זה. התגאה בעצמו שהצליח לזכור את השמות, הרי מה עוד הם יכולים לשאול בכדי להפיל אותו?

״מאחוזת..?״ אותו שומר המשיך לשאול תוך כדי שמסתכל על דף שהחזיק בו כתובים כל שמות המוזמנים.

״פרייקלדייך?״ שילוב של חיוך מתרץ וזיכרון מאוד חלש הפליל את ירין.

״כמו שחשבתי. תוציאו את שלושת הבנים מיד! הם הגיעו מהשוק!״ הכריז השומר, מצביע על הדלת הגדולה. כמובן שההשלכות להתחזות יכלו להיות יותר כבדות אך אלה ההוראות שקיבל מהאחראי עליו.

בין תירוצים וניסיונות להימלט מאחיזתם של שני השומרים שעמדו מולו, ירין ניסה לקרוא לרן ששם לב לסיטואציה ומיהר לקרוא לפרינס להימלט מהנשף.

״לא אכפת לכם מהנתינים שלכם, משרתים מכוערים! זקנים מקומטים! אנשים מרושעים! אפליה! אני חוזר, זאת היא אפליה!!״ ירין לא הפסיק לצעוק, מנסה להסיח את דעתם של השומרים עד שהוציאו אותו מדלת הכניסה. ״אתם עוד תשמעו מעורך הדין שלי!״

מבלי שהשניים ישימו לב, הנער הוציא שני מחטים מכיסיו ודקר את ידיהם של אותם שומרים, בורח ברגע שניתנה לו ההזדמנות. את מחטים אלו טבל ברעל עכברים שלמד להכין ממש לאחרונה, ולמעשה, הם היו שפני הניסיות הראשונים שלו.

״בהצלחה לכם עם תופעות הלוואי.״

גיחך ירין ורץ מסביב לחצר הקדמית הגדולה, מתקדם אל אותו מקום שאליו ראה את פרינס יוצא, כשבזווית עינו שם לב לחבורת שומרים נוספת שכנראה מחכה למנהיגו.

״פרינס, איפה אתה בדיוק?״ לחש לעצמו, ממשיך לחפש.

_______

פיטר הסתכל על פרינס במבט אדיש, ידיו שלובות. ״על איזה מנורה אתה מדבר?״ שאל, מנסה להבין את מטרותיו של השני.

״המנורה שנמצאת באחוזה שלך, אני לא זוכר שמלמלתי?״ שחור השיער לא אהב לשחק משחקי ניחושים, הוא יודע שהשני מודע לעניין. כולם בעיר דיברו על המנורה כבר מאז...

מאז..?

הא.

ובכן, הזמן המדויק לא כל-כך זכור לפרינס אבל הוא בוודאות זכר שהמנורה נמצאת שם, אז זה לא משנה.

במקום תשובה, כל מה שפרינס הרוויח הייתה הרמת גבה לא מתרשמת ואפילו לועגת.

גיחוך נפלט מפיו של המלך המשועשע, ״גם אתה מאמין בשטות הזאת? תתבגר. במקום לחפש משאלות אולי תחפש עבודה.״ וכך מבלי להודיע, הפנה את גבו אל השני, מתחיל ללכת בחזרה אל כיוון האחוזה, מבחינתו הנשף הסתיים.

״בן של אלף—״ התחיל פרינס רק כדי להיקטע על ידי רן שרץ אליו ותפס את ידו, מונע ממנו מללכת אחר פיטר.

״חייבים לעוף מפה בדחיפות, הם עלו עלינו!״

עיניו של שחור השיער עדיין היו נעולות על אותו אחד שהעליב אותו. הוא לא ישכח את הרגע הזה, ואת הפנים של אותו בן מלוכה שהסתכל עליו כאדם נחות בגלל הבדלי מעמדות.