״מלכי!״ שומרי הממלכה המשיכו לחפש ולקרוא למלך, אך לא קיבלו תשובה. הם היו מודאגים. למרות שזאת היא עבודתם כשומרים, אכפת להם מפיטר.
פיטר המלך האמפתי. המלך הראשון שהיה אנושי כלפי הנתינים שלו ולא התנהג כדיקטטור שתלטן.
ובזמן שהשומרים המשיכו להתרוצץ הלוך וחזור, הנה עמדו שני הגברים הצעירים בחצר האחורית, מתחבאים מכל המוזמנים.
״ששש...״ פרינס הניח את אצבעו על שפתיו של פיטר, מקרב אותו אליו ומסתכל מעבר לכתפו לוודא שאף אחד לא מתקרב.
פיטר שעדיין לא הבין מה קורה, התחיל להסמיק. פניו היו כל כך אדומות, מה שגרם לו למבוכה אפילו יותר גדולה.
הוא קימט את גבותיו כשהתחיל להבין את הסיטואציה בה נמצא.
מי הוא חושב שהוא? משתיק אותי? המלך?! יכול להיות שהוא לא יודע שאני המלך? זה לא הגיוני.
למה הוא נישק אותי?
למה הוא עצר..?
פיטר שחייו היו כל כך רגילים, כל הזמן אותו דבר, אותם הצבעים, אותם הרגשות, אותם האנשים, הרגיש משהו... שונה. גם אם זה היה רק ריקוד קטן לא שגרתי, או נשיקה לא צפויה, הוא הרגיש פרפרים בבטן.
לאחר כמה שניות של היסוס, דחף פיטר את השני, גורם לו לקחת צעד אחורה.
פרינס הסתכל למטה על הנער שבהה בו בעיניים אדישות, הוא היה כמו ברבור, כולו לבוש בלבן, אפילו שיערו לבן.
פיטר היה כל כך אצילי, כל כך מנומס ונדיב כלפי אנשיו, אין פלא שהוא מלך. הוא כל מה שממלכה כזאת הייתה צריכה אחרי שלטון כל כך אכזרי.
״מה?״ שאל פרינס, לא מבין למה המלך מסתכל עליו בקרירות. הוא לא הספיק להבין את השלכות מעשיו הלא מתוכננים ואת גודל חומרת הדבר.
״אתה יודע מי אני?״ השני שילב את ידיו, מתרומם מהעץ אליו היה צמוד.
חיוך קטן הופיע על שפתיו של פרינס כשלפתע שלף מהמגף החום שלו פגיון והצמיד אותו אל צווארו של המלך, גורם לו להיבהל ולהחזיק את נשימתו.
״כמובן שאני יודע.״
כמובן,
הוא גילה זאת היום!
״מ-מה אתה-״ כשניסה למצוא מילים במלמול חלש, נקטע הנער בעל השיער הלבן כשפרינס קירב את הפגיון אל עורו, גורם לחתך קטן שהכתים את בגדי המלוכה הלבנים באדום.
״אני צריך ממך טובה קטנה, מלכי.״ לחש פרינס אל אוזנו של השני, כשחיוכו דועך.
פיטר שהסיק ששחור השיער היה סתם עוד אדם עני מהשוק שרצה כסף, הספיק להרגע מהסיטואציה בכמה השניות השקטות לאחר ששמע את הבקשה, הרי אם ירים את קולו, השומרים ימצאו את השניים מיד.
למרות שגם זאת תוכנית לא כל כך רעה...
פניו האדומות חזרו לצבען הרגיל, אותו הרגע לא ריגש אותו יותר וכך גם את פרינס הוא לא מצא אותו מעניין יותר. המראה שלו בהחלט הצליח להסיח את דעתו מעט, אך כלום מעבר.
תמיד שנא שמשתמשים בו, במיוחד בשביל עושר ומעמד.
אנחה נשמעה מהמלך המשועמם כשהחליט שהוא כבר לא רוצה להיות בחברת האדם המסתורי. הוא הרים את מרפקו ודחף אותו אל גרונו של פרינס, גורם לו להפיל את הפגיון ולהשתעל מקוצר נשימה זמני.
״אתה מאוד משעמם.״ פיטר מלמל לעצמו, מוריד את הבלייזר שלבש אשר חשף אקדח קטן מוזהב שתמיד החזיק למקרה חירום. אמנם לא העלה בדעתו שיגיע לסיטואציה הזאת, אך אותו לילה אחז הפתעות רבות.
פרינס המבולבל נהדף ומעד אחורה בגלל התגובה הלא צפויה של השני. הוא הסתכל על האקדח במבט כעוס, הפעם היה מעט חסר סבלנות והתעצבן מהמצב שלא הלך לאן שרצה.
״אתה מאוד מעניין.״ צחקק ולקח צעד קטן אל כיוון הפגיון שהפיל אך מיד עצר כשפיטר שלף את האקדח, מכוון אותו אל השני מבלי להסס.
בין הדברים שפיטר למד לפני שהוכתר למלך הייתה ההגנה העצמית- פרט מאוד חשוב לבני מלוכה. עד שלא ידע לסייף ולירות באופן מדויק ביותר לא יכל לקרוא לעצמו מלך.
הרי איזה מן מלך יפול בתור בן ערובה? מגוחך!
״אני מבין שיש לך משאלת מוות.״ פיטר לחש.
״נראה שלשנינו.״ החזיר השני עם חיוך משועשע.
מלחמת המבטים בין השניים לא עצרה לרגע, אף אחד מהם לא העז להסתכל הצידה.
״אם היית רוצה להרוג אותי היית עושה את זה ממזמן.״ צחק פרינס בלעג, מגלגל את עיניו ומחזיר את הפגיון שלו לחגורתו. ״אתה לא אדם שרוצח אנשי-״
״מה אתה יודע עליי?״ פיטר קטע את השני, מנסה להרים את קולו כמה שיותר. לא באמת מתעניין בתשובתו, הוא רק חיכה שהשומרים ימצאו אותו. כל מה שהיה צריך זה להמשיך לדבר. ״מה אתה רוצה ממני?״
אנחה נשמעה לפני שפרינס נשען על העץ הגבוה שנית, משלב את ידיו. ״מנורה,״ התחיל, חיוכו דעך כמעט במיידיות.
״אני צריך מנורה שנמצאת באחוזה שלך.״
YOU ARE READING
סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)
Romanceחלק שני בסדרת הספרים - סיפור אלאדין מודרני. לאחר מסע ארוך של שנתיים, פרינס חוזר אל העיר בשביל לנקום את רצח הוריו ובחיפוש אחר משהו... הוא בטוח שאותו דבר יצליח לפתור את הכאבים החוזרים בחזהו. אותה ריקנות שמרגיש בליבו. הבעיה היחידה היא, שאינו יודע מה...
