סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)

פרק 9

דלתות האחוזה נפתחו בבת אחת, מאחוריהן נמצא המלך הזועם. מראה זה היה זר לשומרי הממלכה, היה קשה מאוד להוציא הבעות משונות מפיטר, ובכן, חוץ מהחיוך המאולץ שהוא לובש לכל מפגש מלכותי.

״מנורה מטופשת.״ חרק בשינוי פיטר, עדיין חושב על הפגישה עם נער השוק המסתורי.

״מלכי! כמה טוב שאני רואה אותך...״ נשמע קול מתקרב מן המדרגות, כמובן שזה לא היה אחר מדומיניק, עוזרו המסור של פיטר. ״לא יכלתי שלא לשמוע מהשומרים על המקרה המצער שקרה היום!״

פיטר נאנח והמשיך ללכת אל כיוון חדרו, עם כמה שהעריך את יד ימינו, לא רצה להיכנס לשיחה שתעצבן אותו אפילו יותר. הוא רק רצה לנוח אחרי ערב סוער שכזה.

כמובן שדומיניק המשיך לדבר ולדבר על כמה ששנא את אנשי השוק ואת התעלולים שלהם, מנסה להעלות רעיונות להענישם בזמן שלא הפסיק ללכת אחרי פיטר עד שהגיעו לדלת חדרו.

אך לפני שפיטר הניח את ידו על ידית הדלת, הסתובב להסתכל על כל מי שליווה אותו, תוהה מדוע תמיד מלווים אותו אל חדרו כשהוא נכנס אל האחוזה.

״דומיניק, יש דבר שארצה לדעת.״ אמר פיטר ושילב את ידיו, בוחן את מבטם של כל מי שעומד מולו בקפדנות.

״כמובן מלכי, כל דבר.״ מלמל בחזרה, מנסה להישמע כמה שיותר ברור למרות מבטאו החזק.

״לגבי המנורה—״

דינג. דינג. דינג.

שעון הממלכה הודיע שהגיע חצות. הודעה שגרמה לליבו של דומיניק לחזור לדופק המקורי ולחיוך להופיע על פניו.

״השעה! אוי, תראו מה השעה! המלך שלנו צריך לישון.״ הכריז דומיניק, מצביע על כל השומרים. ״אפ, אפ, אין זמן לבזבז. קדימה בחזרה למקומותיכם.״

שפתיו של פיטר נמתחו לקו, השאלה שרצה לשאול כבר מלא זמן לא תמצא תשובה בקרוב.

״מלכי,״ מלמל דומיניק, מניח את ידו על כתפו של האחר כשחיוכו נעלם ברגע. ״תסמוך עליי ואל תתעסק בשטויות, הרי אנחנו לא יודעים מה ההשלכות לדיבורים על קסמים וכישופים עלולות להיות.״

פיטר שבהה בשני בזמן שניסה להבין מה משמעות מילותיו, הזיז את היד שהייתה מונחת את כתפו, פותח את דלת חדרו ומעיף מבט אחד חטוף אחורנית רק בכדי לראות את אותו חיוך מאולץ שתמיד קיבל מעוזרו.

הוא... איים עליי?

לא... זה לא ייתכן. דומיניק הציל אותו, איך יוכל לאיים עליו? אותו יום בלבל אותו לחלוטין! אם ימשיך להסתובב עם אנשים מהשוק בסופו של דבר יתחיל לחשוב כמוהם.