״אני לא מאמין שעלו עלינו! הכל הלך מושלם! אין מצב שהם פשוט החליטו לעבור על הרשימה של המוזמנים לכיף, נכון?״ ירין מלמל בדרך חזרה אל השוק יחד עם פרינס ורן ששתקו, כל אחד מסתכל לכיוון אחר, חושב על משהו אחר לחלוטין. ״מישהו הפליל אותנו, בוודאות!״
״ללכת היה רעיון גרוע.״ מלמל רן שכמעט אף פעם לא דיבר. לא רק ששנא מסיבות, גם שנא את המשפחה המלכותית, זאת אומרת, מה שנשאר ממנה.
״לא היה כזה נורא.״ ירין הרים את עיניו להסתכל על מנהיגו, מנסה להבין מה מעסיק את ראשו. ״נכון, פרינס?״
״אה... כן.״ ענה בחוסר עניין, ממשיך לבעוט באבנים כשהלך עם יד אחת בכיס ויד שניה שאוחזת במסכה השחורה שלבש לנשף. ״אני לא מבין את המלך הזה, שלטון מוזר.״
ביתם של הנערים נראה קרוב מספיק בשבילם להרגע, כל מה שנשאר היה לעבור את השער המפריד בין העיר לשוק. השאלה שהעסיקה את רן הייתה האם דיווחו על המקרה בנשף לשאר השומרים.
״כן, אני לגמרי מסכים איתך. במיוחד החיילים האלה! הם יכולים לנשק לי את ה—״
״גנרל ארי אדוני, התקבלה הודעה דחופה מהאחוזה!״ נשמע קול מתנשף ועייף אשר התקדם במהירות אל הסמטה בה החבורה ניסתה להסתתר.
מאינסטינקט, שלושת הנערים שהרימו את מבטם בכדי לראות במי מדובר, נכנסו למצב הסתוואות, מתכופפים ומציצים בסקרנות על המתרחש מעבר לפח שהיה קרוב. ליבם החסיר פעימה לכמה רגעים כששמעו את שמו של הגנרל.
ארי?
״אפ, אפ, אפ...״ נשמע קול עמוק, בטוח וחזק עוצר את חבורת הגנבים מהשוק. ״אתם שמסתתרים מאחורי הפח, לאן פניכם פונות? ומה אתם מחפשים בשעה כזאת בשוק כשיש נשף לכבוד המל—״
אותו קול נקטע.
הוא עלה עלינו? פרינס התחיל להריץ בראשו סיטואציות ודרכי הימלטות מהמקום. הוא לא הולך לאבד היום אף אחד מחבריו.
״היי, אתה...״ התקדם הגנרל אל מול פרינס, בוחן את אותן עיניים שנמנעו מלהיפגש עם שלו. ״נפגשנו בעבר?״
ליבו של שחור השיער פעם בקצב מטורף, הוא לא הקשיב בכלל למילותיו של השני וכמובן שלא הסתכל על פניו שהיו כל כך קרובות לשלו.
הרגעים האחדים בהם הייתה שתיקה מוחלטת הרגישו כמו נצח.
פרינס ידע שהתרכך, פעם היה יכול להסתכל בעיניים לכל סכנה שניצבה מולו, אך מאז שחזר מהטיול המוזר, הרגיש שאינו מסוגל לכלום. ליבו פעם בחוזקה במצבי לחץ ויכל להרגיש את נשימותיו מאיצות.
״עכשיו!״ נשמעה צעקה. מבלי שהשומרים יספיקו להגיב, רן זרק נפץ ערפל על הרצפה, מה שגרם לשומרים לאבד את שלושת הנערים שכבר טיפסו על החומה ורצו אל כיוון ביתם.
״תחזיקו אש! מי שיורה בהם יגיע לצינוק!״ קולו הזועם של ארי נשמע, עיניו כהות ומבטו רציני. למרות שלא הצליח לזהות את הנער המסתורי, הרגיש דחף בלתי מוסבר להגן עליו ועל חבורתו.
לאחר מבט חטוף על התחפושת של פרינס, ארי מלמל לעצמו, ״ברבור שחור, הא?״
_______
ההליכה לעליית הגג המוזנחת לה שלושת הנערים קראו בית הייתה שקטה, אף אחד לא העז להגיד מילה ליד פרינס הלחוץ.
אפילו מבט חטוף לא הוחלף ביניהם. רק צעדים שנשמעו חזקים יותר משהיו אמורים להיות.
כאשר הגיעו אל היעד שאליו חיכו כל כך, הבנים התפצלו לפינות אחרות, כל אחד מתיישב בשקט בזמן ששלושתם מסתכלים על אותו תפוח בודד שנשאר על השולחן מהארוחה הקודמת שלהם.
משהו לא מרגיש בסדר...
זאת לא סתם הרגשה.
עד עכשיו, להתעלם מהרגשת הריקנות הייתה נראית האופציה הכי טובה. אך הם ידעו שזה רק הוביל להחמרת המצב.
אותה סכין שנעוצה בליבם ממשיכה לחדור פנימה, הופכת את הכאב לבלתי נסבל.
פרינס שכב על אותו מזרן ישן ומאובק שבחדרו, מנסה לחבר את זיכרונו בסדר כרונולוגי. לא ייתכן שהזיכרונות שלו מהשנתיים האחרונות פשוט ייעלמו.
לאיזה מן טיול יצא?
למה אותו טיול נמשך שנתיים?
למה יצא לטיול מלכתחילה?
פרינס שהתחיל לבחון את חפציו הישנים בתקווה למצוא תשובה לשאלותיו, מצא ספר.
הנסיך הקטן
״הנסיך הקטן?״ מלמל לעצמו כשהתחיל לקרוא ברפרוף, לא באמת נכנס לדיוקים הקטנים של הספר. כך המשיך לדפדף עד שהגיע לדף האחרון.
שייך ל:לילה
לילה?
מי זאת לילה?
לילה...
הספר. הספרייה.
״הספרייה של לילה.״
YOU ARE READING
סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)
Любовные романыחלק שני בסדרת הספרים - סיפור אלאדין מודרני. לאחר מסע ארוך של שנתיים, פרינס חוזר אל העיר בשביל לנקום את רצח הוריו ובחיפוש אחר משהו... הוא בטוח שאותו דבר יצליח לפתור את הכאבים החוזרים בחזהו. אותה ריקנות שמרגיש בליבו. הבעיה היחידה היא, שאינו יודע מה...
