סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)

פרק 4

יום עבר מאז שפרינס הלך אל העיר בכדי לשמוע את הבשורות לגבי נשף המסכות שיתקיים בקרוב.

הוא שכב על אותו מזרון ישן שאליו התגעגע כל-כך, והתלבט האם הוא רוצה ללכת אל הנשף.

האם כדאי ללכת? מאיפה ימצא תחפושת בחצי יום בלבד? האם הוא שוב יצטרך לקפוץ מעל החומה או שיוכל לעבור בשער הגדול?

לא, אני חייב לראות אותו. לפחות עוד פעם אחת.

פרינס לא ידע למה הדחף לראות את המלך היה כל כך חזק, אך מה שידע זה שהדחף בהחלט הרבה יותר חזק ממנו. הוא לא יכול להישאר בביתו ללא מעש.

״פרינס!״ נשמע קולו של ירין אשר הזיז את הוילון הצידה, חושף את פניו המחייכות. ״שמעת שיש היום נשף גדול?! מה אתה אומר? אולי נלך? שמעתי שהבנות שם יהיו יפות!״

הנער שחור השיער הרים גבה על מילותיו של ירין, אפילו מעט מופתע מהן.

הוא לא זכר את החיים שלהם כל-כך רגועים,

הזיכרון האחרון שלו מהשוק היה... ובכן, הוא לא זוכר.

אבל הוא יודע בוודאות שהחיים שלהם לא היו שלווים. הם תמיד היו במרדף אחר האוכל, במחבוא מפני שודדים ואנשי שוק שחיפשו אותם כי גנבו להם מאכלים או בגדים.

לא שהשלווה הפריעה לפרינס, אפילו ההפך, זה היה מאוד נחמד לשם שינוי.

אבל משהו הרגיש... מוזר.

״כ-כן, אם אתה ורן רוצים, אני מניח שאין לי בעיה לבוא.״ ענה באדישות, מושך בכתפיו בזמן שהתרומם ממקומו. ״מאיפה נביא מסכות? או לבוש רשמי?״

״רן מטפל בזה!״ חיוכו של ירין רק התרחב כשענה מבלי להסס. הוא כל-כך חיכה לרגע בו יצא עם פרינס לעוד הרפתקה.

״היי, היי, עוד אין לי תחפושות, אבל כן יש לי רעיון.״ פניו של רן לפתע הופיעו מבעד לבד הלבן הדהוי, מסתכל על ירין ללא הבעה. ״אנחנו יכולים ללכת לעיר ופשוט... לקחת מבית אקראי שלוש מסכות. זה לא אמור להיות קשה בהתחשב בעובדה שהאנשים שם הם רכיכות, תוציא סכין והם כבר על הרצפה.״

ירין צחק בקול כשגיחוך פרץ מפרינס, הם מצאו את זה מצחיק שאנשי העיר בחייהם לא נתקלו בשוד או היו נוכחים ברצח.

״טוב, נשמע כמו תוכנית מוצלחת.״ פרינס מחא כף ויצא מחדרו, שני הנערים עוקבים אחרי צעדיו אל אזור המרפסת הקטנה שהשקיפה אל החומה הענקית שהסתירה את העיר.

״אז בוא נלך כבר! לפני שיהיה מאוחר!!״ ירין תפס את ידיהם של השניים, מושך אותם אל המדרגות בהתרגשות.

וכך השלושה יצאו אל כיוון העיר, מטפסים על החומה שלא הייתה גבוהה יותר מעץ וקופצים אל הצד השני. בדיוק לפי המתוכנן, רן נכנס אל תוך הבית הראשון שראה וגנב משם שלוש חליפות ושלוש מסכות.

ירין, רן ופרינס לבשו את החליפות ואת בגדיהם שהורידו הניחו בפינה בין השיחים שליד החומה, כך שיוכלו לקחת אותם ולהחזיר את אותם בגדים שגנבו זמנית.

ההתרגשות הייתה בשיאה כשהשמש החלה לשקוע במערב. כל אנשי העיר יצאו מבתיהם אל כיוון אולם האירועים הענקי שהיה בדיוק ליד האחוזה המרשימה של המלך.

מתוחים יותר מתמיד, השלושה הגיעו אל התור הארוך של אנשי העיר, מחכים בחוסר סבלנות. הם לא ידעו אם יכניסו אותם ואם יגלו שהם לא שייכים לעיר.

״הבא בתור!״

התורות עברו אחד אחרי השני מהר יותר משהם חשבו. לחוצים וחסרי מנוחה, הם הגיעו אל הכניסה ומולם עמדו שני שומרים מחומשים בנשק.

״מה שמכם?״ אחד מהשומרים אמר בסמכותיות, נראה שהוא שומר חדש בגלל ההתלהבות שהייתה בקולו.

״אני... אני הנסיך וויליאם. מאחוזת...״ פרינס התחיל, עומד זקוף עם חצי חיוך שובב שתמיד שיחק על שפתיו, זה כמעט היה נראה כאילו ניסה לפלרטט איתם.

״אחוזת פרנקנשטייזל!״ ירין מיהר להשלים את משפטו של מנהיגו בזמן שקד בפני שני השומרים שעמדו מבולבלים ממולם. ״אני יד ימינו של הנסיך ועוזרו האישי, סאם. וזה... ריק. כן, הוא השומר הפרטי של הנסיך.״ הצביע הנער על חברו שהניד בראשו לאישור.

״ובכן, אני לא רואה אתכם ברשימה...״ מלמל אחד השומרים כשנתן לשומר השני את הרשימה שיבדוק במקומו.

״זה לא הגיוני! אנחנו קיבלנו הזמנה מיוחדת מהמלך! מדהים איך שכל השומרים כאן פשוט לא מקצועיים! אני לא יכול לחכות לספר על כך ל—״ ירין התחיל לדבר בקול, מצביע לכל עבר באיום כשהשומר שהחזיק את הרשימה עצר אותו.

״א-אני לא התכוונתי להשאיר אתכם בחוץ! הוא פשוט חדש אתם מבינים... אז לא יכולתי שלא לבדוק!״ אותו שומר ניסה להעביר נושא, הדבר האחרון שהוא רוצה זה שהמלך ידע שהוא פישל באירוח, או אפילו יותר גרוע... שדומיניק ידע.

״ברוכים הבאים, וויליאם, סאם וריק מאחוזת...״

״אחוזת פראנקלביידל, תודה רבה לך.״ ירין שילב את ידיו והסית מבטו כאילו נעלב. ״אם תואיל בטובך, יש לנסיך שלנו נשף להופיע בו.״

מבלי אפילו לשאול, השלושה עקפו את השומרים ההמומים שעדיין לא הבינו מה קורה.

רן הסתכל מסביב על סוג האנשים שנכנסו ויצאו מן האולם לפני שמלמל, ״הערב הזה הולך להיות מעניין.״