עיניו של פיטר בחנו את הסביבה עמוסת הקהל בשעמום, פניו נפולות מכיוון שלא ישן כבר כמעט יום.
ההכנות ליום הולדתו היו מאוד אינטנסיביות והיה צריך לפגוש כמה אנשים בעלי סמכות רק בכדי שיברכו אותו... מה שהיה מאוד מיותר בעיניו.
הוא לא רצה שיחגגו את יום ההולדת שלו, אפילו ההפך, הוא רצה שישכחו מכך.
אמנם פיטר היה בעבר ילד שאהב את ימי ההולדת שלו ותמיד אהב את תשומת הלב שבאה עם היום המיוחד הזה, בשנתיים האחרונות הוא לא מצא את יום הולדתו מעניין, ויכל אפילו לשכוח מהיום הזה בעצמו!
אך כמובן שיחגגו בשבילו. הרי כאשר מלך/נסיך מגיע לגיל 19, על פי חוק הוא אמור למצוא כלה שתעמוד לצידו באירועים חשובים.
עיניים בהירות שממשיכות לשוטט, נחתו על זוג עיניים כהות ובאותו רגע התרחבו. אותן עיניים היפנטו אותו. אומנם הן היו מאוד מאוד רחוקות, אך משהו בהן משך את המלך הצעיר.
פיטר בחן את מראהו של האדם הבולט ביותר מכל אנשי הממלכה הקטנה אשר עמד על אחד הגגות. שיערו הכהה שהגיע כמעט עד לכתפיו, חולצתו הלבנה והמכנס הרחב שלו לא היו מרשימים במיוחד, אך בהחלט תפסו את עיניו.
הוא לא היה נראה מהעיר, הוא חייב להיות מהשוק.
עיניו הנוצצות של הנער איבדו את אלה של האדם המסתורי אשר החליט לרדת מהגג. הוא קימט את גבותיו וניסה לקחת צעד קדימה בכדי למצוא אותו שנית אך קולו של הכרז עצר אותו.
״עכשיו המלך יישא את דבריו!״ אמר אותו כרז כשלקח כמה צעדים גדולים וסמכותיים הצידה, נותן למלך את הבמה.
פיטר עצר לכמה שניות בכדי לנער את המחשבות על אותו שחור שיער. הוא לקח צעד קדימה וקד בפני הקהל הרחב, משהו שאף מלך לא נהג לעשות לפניו. אך פיטר כיבד את אנשיו, אם הם משתחווים אליו, הוא אמור לעשות את אותו הדבר.
״תושבים יקרים, אני מודה לכם מקרב ליבי שכולכם התאספתם כאן היום בכדי לחגוג את יום הולדתי. מחר בשקיעה, אני מזמין את כולם ללא יוצא מן הכלל, להתארח באולם האירועים הענק במסיבת מסכות!״ קולו העדין של פיטר נשמע, אך הקהל היה כל כך שקט, שהצליחו לשמוע כל מילה שיצאה מפיו.
מיד לאחר שסיים להגיד את דבריו שנכתבו בשבילו כבר ביום לפני, קולות שמחה וצהלה נשמעו. ההתרגשות הייתה בשיאה כששוב נשמעו החצוצרות ברחובות העיר. עבר מלא זמן מאז שנערך נשף, המלך תמיד דחה את הרעיונות לערוך מסיבות שסדר גודלן היה יותר מעשרים אנשים.
על פניו של פיטר עלה חיוך קטן אשר לא הופיע כבר מלא זמן. עם החיוך, דמעות איימו ליפול מעיניו, אך מיהר להתאפס על עצמו ונכנס במהירות אל תוך מבנה האחוזה.
לבן השיער סגר אחריו את הדלתות הגדולות, לוקח נשימה עמוקה כשיד גדולה הונחה על כתפו.
הנער קפץ במקומו בבהלה כשמיד הרים את ראשו לראות מי האדם העומד מאחוריו, רק בכדי לגלות שזה הוא דומיניק, יד ימינו.
דומיניק היה לצידו בשנתיים האחרונות, הוא מצא אותו כאשר עמד לצד קבר אביו ביום קבורתו. לפי דומיניק, השניים היו חברים מאוד טובים, כך שפיטר יכל לסמוך עליו.
מאז, פיטר לא החליט החלטות לפני ששאל את דומיניק מה אמור לעשות, תמיד הייתה לו תשובה לכל סיטואציה. כך שפיטר נתן לו את הכוח להיות האדם אליו אנשי העיר ניגשים כאשר יש בעיה מסוימת.
״דומיניק...״ נאנח פיטר כשהתחיל ללכת אל כיוון חדרו, השני עוקב אחרי צעדיו.
״איך היה הטקס, מלכי?״ שאל האדון עם חיוך רחב, מסדר את שיערו של המלך.
״ובכן... אמרתי רק כמה מילים, לא יותר מזה.״ ענה הנער, לא מרחיב במילים. החליט שלא לספר לו על אותו נער שחור שיער שתפס את עיניו.
״התחפושת שלך מוכנה, תרצה לנסות אותה עכשיו או מחר?״ שאל דומיניק כאשר נפתחו דלתות חדרו של פיטר, חושפות את הנמר הענקי ששכב על מיטתו.
״אין צורך למדוד, אני פשוט אלבש אותה לפני המסיבה.״ אמר הנער כשהתיישב על מיטתו, מלטף את חיית המחמד שלו, קאטו. ״עכשיו אם לא אכפת לך, אני אשמח לנוח קצת.״
חיוכו של דומיניק לא ירד משפתיו כשלא אמר מילה לפני שיצא מחדרו של פיטר, טורק אחריו את הדלתות וממהר אל משרדו.
״מי זה היה?״ פיטר שאל את עצמו, מסתכל החוצה דרך המרפסת הקטנה שהייתה בחדרו.
זה שיגע אותו.
הוא שיגע אותו.
העיניים האלה... זאת לא הפעם הראשונה שהוא פוגש אותן.
אך לפי מה שהוא זוכר, הוא בחייו לא פגש אדם מהשוק. הוא לא ביקר שם בחייו... מה שגורם לו להרגיש הרבה יותר מוזר.
פיטר הניח את ידו על אזור החזה שלו, היכן שליבו נמצא והרגיש את אותן פעימות איטיות שגרמו לו לתהות,
איך ליבו פועם, אם הוא מרגיש כל כך ריק?
YOU ARE READING
סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)
Lãng mạnחלק שני בסדרת הספרים - סיפור אלאדין מודרני. לאחר מסע ארוך של שנתיים, פרינס חוזר אל העיר בשביל לנקום את רצח הוריו ובחיפוש אחר משהו... הוא בטוח שאותו דבר יצליח לפתור את הכאבים החוזרים בחזהו. אותה ריקנות שמרגיש בליבו. הבעיה היחידה היא, שאינו יודע מה...
