סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)

פרק 15

יום בהיר בחוץ, יום טוב לסיבוב קצר ביער. אולי פרינס ימצא כמה פירות לארוחת בוקר לפני שרן וירין יספיקו לקום, כבר תקופה שהוא לא דואג להם כמו פעם, בזמנים שהשקיע את כל כולו במציאת דרכים לחיים טובים יותר בשביל החבורה.

כבר תקופה עברה מאז שלקח לעצמו רגע להירגע מהשלווה והשקט של הטבע, אחד הדברים שהוא אהב מאז שהיה ילד.

נשימה עמוקה שניקתה את ריאותיו עם ריח עצים ודשא הרגיעה אותו בזמן שעצם את עיניו.

״הייתי צריך לקרוא לבנים...״ מלמל לעצמו תוך כדי שהתיישב על בול עץ, מחזיק מקל עבה שמצא על העשבים ומוציא מכיסו סכין, מתחיל לשייף אותו לצורת חנית קצרה. יצירת חניתות תמיד הרגיע אותו בתור ילד, ועזר לו, כמובן.

״אולי אצוד שפן או שניים.״ חשב בקול, מתכנן מראש את סדר הארוחות שלו ושל השותפים שלו.

לאחר כמה שיופים של החנית החדשה, עצר הכל בבת אחת כששמע רעש צעדים מאחוריו.

קליק.

נשמעו עשבים זזים, אך מיד לאחר מכן נשמע הרעש מן העצים. הפעם... מעליו?

קליק, קליק.

״תזדהה!״ קפץ פרינס ממקומו, מסתכל מסביבו, לא מבין איך הרעש שמאחוריו ברגע הגיע אל העץ, זה בלתי אפשרי לבן אדם לקפוץ כל כך גבוה, או לטפס כל כך מהר.

אני מוקף?

״תצאו מהמחבוא, אני יודע שאתם כאן!״ החזיק את הסכין בה נעזר לשיוף, מוכן לתקוף את מה שלא מחכה לו.

לאחר ציפייה ומתח של כמה שניות, שהרגישו הרבה יותר ארוכות ממה שהיו אמורות, הצעדים נשמעו מאחוריו. כשהסתובב הופיעו מולו פנים הפוכות שגרמו לו לצעוק, לקפוץ אחורה בבהלה וליפול על הדשא.

זה... זה...

זה קוף?

פרינס שליבו כמעט יצא ממקומו, נאנח בהקלה. הודה לעולם שאלה לא היו אויבים שלו מהשוק שמצאו אותו בזמן לא נכון. לא היה לו כוח להילחם, ולא היה רוצה שישמעו אותו צועק כמו בחורה מבוהלת... התמזל מזלו.

״מה אתה עושה פה?״ גלגל את עיניו, מתרומם ממקומו ומנקה את בגדיו.

אותו קוף שנתלה על העץ הפוך, החל להתקדם אל פרינס, בוחן אותו מכל כיוון לפני שקפץ על כתפו, מתיישב כאילו היה שייך לו.

״ממש לא.״ הוריד הנער במהירות את הקוף מכתפו והניח אותו על בול העץ עליו ישב לפני כמה רגעים. ״אין לי זמן לחיות מחמד, במיוחד לא... קופים.״