פרינס רץ בין העצים, קפץ מעל כל שיח שבא בדרכו כשמיהר אל כיוון העיר. מאז שיצא למסעו שנמשך שנתיים, העיר השתנתה מקצה לקצה.
החומה נשברה והוחלפה בשער ענקי, אשר ממנו היה ניתן להיכנס ולצאת בחופשיות, או לפחות כך זה היה נראה.
אמנם השלטון השתנה, אך התושבים לא.
אותם גנבים, אנשי מאפיה, רוצחים ואנשים עם מטרות זדוניות למיניהם עדיין הסתובבו בשוק הישן.
בכדי להיכנס אל העיר, אותם אנשים היו צריכים לקבל אישור מהאדם שהיה אחראי על כל השומרים בממלכה, אותו אדם התקדם לא מזמן להיות גנרל בדרגה גבוהה בממלכה רק בגיל 20.
כשפרינס חזר, ידע שהפעם זאת ההזדמנות היחידה שלו לנקום בשם אביו ואימו, שני תושבים תמימים שנרצחו בגלל הדיקטטור חסר הלב. הם לא עשו דבר אחד רע בחייהם, והם נשלחו אל הצינוק ללא הזדמנות שניה או דרך לערער על הוצאתם להורג.
זה לפחות מה שסבתא שלו סיפרה לו.
״תסלחי לי, יכול להיות שאת יודעת איפה הכיכר המרכזית?״ מתנשף ומזיע, פרינס שאל אישה רנדומלית שמצא ברחוב.
האישה הסתכלה על הנער הלבוש בחולצה מכופתרת לבנה ודקה ותהתה מדוע הוא לבוש כך בסתיו הקריר. היא בחנה את מראהו המוזנח, שיערו הגלי הפזור ועיניו העייפות. היא הניחה שהוא הגיע מהשוק.
״אם תלך בכיוון הזה, אתה תגיע אל הכיכר.״ הצביעה האישה אל אזור שהיה צפוף באנשים, עדיין לא מורידה את עינייה מהנער.
״תודה.״ פרינס החזיר ומבלי לחכות אפילו רגע, התחיל לרוץ במהירות אל כיוון הכיכר, מנסה לעקוף את כל האנשים שהתקהלו באזור. נראה שהיה אירוע ענקי באזור.
פרינס זכר את הדרך מהכיכר לאחוזה הענקית, הוא רק היה צריך להגיע לשם... אך נראה שהוא לא יגיע בקרוב בקצב הזה.
שחור השיער הסתכל מעלה על גגות הבתים הנמוכים שהיו מסביבו, לא מהסס לפני שמתחיל לטפס על המבנה הקרוב אליו ביותר ומתחיל לקפץ מגג לגג.
הוא לא יכול לחכות יותר... הוא לא יכול לחכות לראות את...
את...
מה השם שלו?
מה השם שלו..?
השם שלו, השם של האדם שהיה בראשו כל-כך הרבה זמן. אותו אדם שבגללו פרינס חזר מהר יותר מהמתוכנן.
עיניו חסרות ההבעה בחנו את הסביבה, כל אדם ואדם שעבר לידו. אך אף אחד לא גרם לליבו להחסיר פעימה כמו אותו אדם הרודף את ראשו כבר חודשים.
מתנשף ועייף, פרינס המשיך לקפוץ ולחפש, לא מוכן לוותר לעצמו.
״הכיכר.״ הוא לחש לעצמו כאשר ראה את הכיכר הענקית שהייתה מולו. הוא זיהה את המקום. הוא היה פה פעם.
למה הוא לא מצליח להיזכר?
לאחר שבחן את האזור, שם לב שכל תושבי העיר לבושים חגיגי, פניהם מוארות וכל אחד ואחד מאיתם מתרגש לקראת משהו.
בקפיצה, פרינס נחת על הרצפה מן הגג הגבוה, נוחת על רגליו שכבר כאבו מרוב עייפות.
״תושבים יקרים, תושבים יקרים, נאומו והודעתו של המלך הצעיר יתחילו בעוד כעשר דקות. מהרו להגיע לשער האחוזה!״ כרז הודיע ברחבי הכיכר, חוזר על מילותיו שלושה פעמים בכדי שכולם יספיקו לשמוע.
בשניות כל אנשי הממלכה התחילו למהר אל כיוון האחוזה הענקית, לשם גם פרינס מיהר.
למה הוא ממהר?
את מי הוא מצפה לראות?
השערים הענקיים שנפתחו הרשימו את כל הקהל הרחב שהתחיל להריע, חלקם אפילו בכו מהתרגשות. נראה שזה היה רגע מאוד משמעותי לכולם.
פרינס קימט את גבותיו, מנסה למצוא נקודה גבוהה להביט ממנה על המתרחש.
האחוזה הייתה מרשימה ביופיה. פרחים בשלל צבעים שקישטו את הגינה, עצים מעוצבים שנתנו מראה מלכותי למקום, ואגם קטן בחצר האחורית אשר נתן הרגשה קסומה.
השמש התחילה לשקוע, מה שגרם לאורות חמים להידלק ברחבי הממלכה, מאירים את הרחובות המקושטים.
בזמן שהנער טיפס על עוד גג שמצא קרוב אליו, הגיע אל נקודה בה יכל לראות כל מה שקורה מסביבו, כל פרט ופרט.
״לקבלת המלך, יש להשתחוות!״ קולו של הכרז נשמע שנית, בזמן שכולם כרעו ברך בפני המלך אותו אהדו.
ארבעה שומרים מחומשים ברובים, יצאו בצורה מסונכרנת משערי האחוזה, מתואמים אפילו בצעדיהם. בגדיהם מעוטרים בזהב, כך גם הדרגות הגבוהות בכתפם.
קול חצוצרות נשמע כאשר הדלתות נפתחו לרווחה, חושפות את המלך הצעיר.
שיערו הלבן אשר היה אסוף בגומייה הגיע עד אמצע גבו, עיניו האפורות בחנו באדישות את הסביבה המקושטת וחליפתו הלבנה שהגיעה בדיוק לפני כמה רגעים מהתופר הרשימה את כולם.
עמידתו הייתה זקופה וסמכותית. הוא בהחלט היה נראה כמו מלך, אך עיניו לא התרגשו מהחגיגה הענקית אשר ערכו בשבילו, אפילו ההפך, היה נראה שהנער מאוד לא מרוצה- אפילו משועמם.
פרינס שכמעט מעד כשניסה להתקדם לראות את המלך, בהה בו ללא הפסקה. ליבו שהרגיש כל כך ריק כבר כמה חודשים לפתע החסיר פעימה.
זה לא היה המלך שזכר. זה לא הדיקטטור שרצח את הוריו. אמנם זה מעט איכזב אותו אך עיניו הירוקות נצצו מהתרגשות, ומבלי היכול לשלוט בהן, התחילו לדמוע.
למה עיניו דומעות?
YOU ARE READING
סיפור אלאדין מודרני, ספר שני (boyxboy)
Romanceחלק שני בסדרת הספרים - סיפור אלאדין מודרני. לאחר מסע ארוך של שנתיים, פרינס חוזר אל העיר בשביל לנקום את רצח הוריו ובחיפוש אחר משהו... הוא בטוח שאותו דבר יצליח לפתור את הכאבים החוזרים בחזהו. אותה ריקנות שמרגיש בליבו. הבעיה היחידה היא, שאינו יודע מה...
