הפרק מכיל תוכן אובדנות ומוות.
הכותבת של Spelers אינה תומכת במעשים אלו ובטח שלא מעודדת לישומם.
הקריאה היא באחריותכם.
●✘●✘●
הוסוק אחז בהגה בשני ידיו. עיניו הביטו בכביש, הציצו לצדדים, קראו תמרורים והתרכזו בדרך. כמה טוב שראשו היה כאן, מרוכז במה שעיניו ראו, כי ליבו היה שם, איתו. וינסנט ישב במושב הקדמי והביט בנוף המתחלף. הוא תהה לאן הוסוק לוקח אותו ולמה היום הזה כה מיוחד עבור שומר הראש שמינה לו מומיון. כמה טוב שהאלפא כבר הרבה מעבר לשומר ראש עבור וינסנט.
טאהיונג לבש בגדים ארוכים וסגורים לא רק בגלל מזג האוויר הקריר שהביא איתו החורף, אלא גם בגלל שנגעל מגופו. הבוקר, כשהתלבש, הוא מצא את עצמו מתבונן במראה ובוחן את בבואתו רגעים ארוכים. גופו נראה כה שבור ומרוסק, אפשר לומר שאפילו מושחט. לכן הוא התעטף בשכבות שסגרו את כל גופו: סוודר גולף אדום שהתדהדק סביב צאוורו בצורה מחניקה ומגרדת, תחתה מכופתרת לבנה, מכנסיים אפורים וארוכים, ומגפיים שחורות. הוא לא קישט את אצבעותיו בטבעות ואת אוזניו בעגילים, אפילו לא סידר את השיער בצורה מרושלת, כי הוא גם ככה יתבלגן ממזג האוויר הקר. הוסוק לעומתו לבש חליפה כמו תמיד, כי זה היה קוד הלבוש בעבודתו.
לאחר נסיעה ארוכה בה זמזם הרדיו ללא הרף שירים חדשים והשניים בקושי החליפו מילה, הוסוק עצר את הרכב לצד בית קברות. וינסנט הרים גבה, אך שתק. מחשבות רצו בראשו, אך הוא לא הגה צליל. האלפא היה הראשון שיצא מהרכב היקר. הוא נעמד על האבנים הקטנות שפוזרו ברחבי כל הדרך יחד עם האפר הרב ונשם עמוק. הוא הדף את הרכב ופתח לטאהיונג את הדלת, הזמין אותו לצאת גם כן וללכלך את מגפיו היקרות בלא מעט אפר.
וינסנט הביט בתהייה רבה על המקום, הוא לא הבין למה הוסוק לקח אותו לבית קברות. הם הלכו בשקט במקום, האלפא הוביל אותו בין מאות המצבות אל האחת עבורה הם הגיעו. האומגה פחד לדבר, אולי אפילו לנשום. הכל היה מואר בשמש חמימה שניסתה לגבור על הקור ללא הצלחה. הוא גמע את רוקו, עיניו טיילו בין המצבות, לא נעים להיות כאן.
הוסוק תחב את ידיו בכיסי מכנסיו ונעצר מול מצבה אחת. חיוך עצוב עלה על שפתיו ועיניו התמלאו בחום. טאהיונג נעמד לידו, קרא את הכיתוב על האבן הנקייה והמטופחת. האומגה היה בטוח מי שלא ישכב שם בטוח היה אהוב, כי זרי הפרחים דיברו בשם עצמם.
"אוסטין הווארד." לפתע אמר הוסוק בשקט, אך בביטחון. "האומגה שלי." גאווה נשמעה בטון הדיבור שלו.
טאהיונג נשך את פנים לחיו ולא דיבר. הוא לא ידע מה להגיד ואיך להתנהג, חשש להגות משהו לא במקום ולפגוע במקום לנחם.
"סליחה שאני מפיל דבר כזה אלייך, " גיחך הוסוק בעצב והרים את מבטו אל טאהיונג. עיניו שידרו חום שהאומגה לא ראה בעבר. הוא ידע שהוסוק מסתיר הרבה, שחייו לא מושלמים ושעבר הרבה קשיים בדרך, בדיוק כמו כולם, אבל הוסוק איבד אדם קרוב ובחר להיפתח בפניי טאהיונג. זה אומר הרבה על הקשר ביניהם.
YOU ARE READING
Spelers // KookV
Fanfiction"בא לך להמשיך לשחק איתי משחקים או שתתן לי סוף סוף לטעום מפרי גן העדן האסור?" שאל ג'ונגקוק בעוד שהעצבים רתחו בדמו, אבל וינסנט רק נהנה מכך. "אני דווקא אוהב לשחק איתך." הוא ליקק את שפתו התחתונה בתגובה וחייך חיוך שהצליח לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.
