וינסנט משך אחריו את ג'ימין לשלל חנויות ברחבי הקניון. בהתחלה הורגש מטח קל בין השניים, כי לא הכירו זה את זה, אך שיחות קלילות על שלל נושאים שינו את האווירה לטובה יותר. הם נכנסו לכל חנות אפשרית וטאהיונג דאג לבזבז את כספו בצורה מיטבית וקנה כל פריט שנראה לו יפה.
"איך?" הוא יצא מחדר ההלבשה והראה לורוד השיער את הג'ינסים האפורים שמדד.
"נראה טוב." ג'ימין הנהן כאשר בראשו עברה המחשבה שכל דבר מחמיא לאומגה היפייפה. ג'ימין אפילו קינא במובן מסוים. לוינסנט היה גוף כמו של דוגמן - בגובה ומשקל מושלם שהרבה היו רוצים לעצמם. כנראה עבד קשה בשביל גוף כזה. "אתה נראה טוב בכל דבר." הוא החמיא והשפיל את מבטו לרצפה.
וינסנט עשה סיבובים סביב עצמו מול המראה הגדולה, בחן את עצמו מכל זווית שהיא ולבסוף החליט לקחת את המכנסיים הללו יחד עם שאר הבגדים שבחר לעצמו.
"תגיד, " פתח הנער כשהם יצאו מאותה חנות בה ג'ימין לא קנה דבר בעוד שוינסנט לקח איתו שקיות מלאות בגדים. "איך אתה שומר על גזרה כזאת?" הוא שאל בעדינות.
"שומר?" וינסנט הרים גבה והביט בו בתהייה. "אני לא שומר. אני אפילו לא עושה ספורט... רק שוחה לפעמים בבריכה שלי." הוא הסביר בפשטות. האומגה האחר פער את פיו ולא האמין למה ששמע.
"אבל אתה נראה כמו דוגמן! איך זה שאתה לא שומר על דיאטה כלשהי או אימונים? הייתי בטוח שאתה עושה מלא ספורט ואוכל רק ירקות! יש לך גוף מהמם הייתי מת לאחד כזה!" צעקתו הספונטנית של ורוד השיער הצחיקה את וינסנט.
"אין לי קשר לספורט ואני תוקע פסטות כמו מטורף על מה אתה מדבר בכלל?" צחק אפור השיער בשעשוע ומחא דמעות שהצטברו בעיניו. "אתה חמוד, אתה יודע את זה?" הוא חייך אל ג'ימין ברכות וגרם לו להסמיק קלות. "בא לך לאכול ארוחת בוקר? יש לי חשק לטוסט מפוצץ בגבינה. אתה אוהב גבינה?"
"כ-כן!" הוא גמגם בלחץ. "אני אוהב גבינה וינסנט!"
"קרא לי היונג." אמר וינסנט ופרע קלות את שיערו של הצעיר.
***
כך או כך, השניים העבירו את היום ביחד והתקרבו בצורה מפליאה. ג'ימין הרגיש כאילו הוא מכיר את וינסנט שנים על גבי שנים והם דיברו בפתיחות על כל מיני נושאים. וינסנט היה מאוד קליל ונחמד אליו ואף התייחס אל הנער בצורה שונה, לא כאילו היה ילד, אלא כאילו היה אדם בן גילו. ג'ימין אהב את זה, כי הרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא. הוא לא צריך לשים מסכות או להיות שונה, להסתיר דברים או לשקר. הוא יכל להיות פשוט הוא עם וינסנט וזה שימח אותו מאוד. היחידים שקיבלו אותו ככה היו משפחתו ונאמג'ון, והוא היה שמח לרכוש עוד חבר טוב. הוא היה כל כך עסוק עם וינסנט על כל מיני שטויות שבכלל שכח שהטלפון שלו על השתק מהבוקר, דחוס עמוק בתוך תיקו, כך שהוא בכלל לא שם לב לחמש עשרה השיחות שלא נענו מבן זוגו.
YOU ARE READING
Spelers // KookV
Fanfic"בא לך להמשיך לשחק איתי משחקים או שתתן לי סוף סוף לטעום מפרי גן העדן האסור?" שאל ג'ונגקוק בעוד שהעצבים רתחו בדמו, אבל וינסנט רק נהנה מכך. "אני דווקא אוהב לשחק איתך." הוא ליקק את שפתו התחתונה בתגובה וחייך חיוך שהצליח לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.
