ג'ונגקוק פקח את עיניו בתוך החדר החשוך ובהתחלה לא הבין היכן בכלל נמצא. החדר היה מלא בריח נעים שדגדג את אפו. ריח של דובדן - הריח של וינסנט. הוא הביט סביב והתמתח, מנסה ללכוד במבטו את האומגה, אך הוא אינו. הוא הלך. ג'ונגקוק התיישב על המיטה וגירד את עורפו בעייפות, שלח את ידו אל הנייד שלו אשר נח עד עכשיו על השידה ופתח את הנעילה. השעון על המסך הורה על השעה תשע בבוקר . "מעניין מתי הוא עזב." הוא מלמל בקול צרוד והתרומם מהמיטה. הוא נכנס לחדר האמבטיה, שטף פנים במים קרים והתרענן קצת. לאחר מכן לבש את בגדיו אותם מצא מקופלים על השידה. כנראה וינסנט דאג לכמה דברים לפני שהלך. הוא סגר את הוילונות שהיו פתוחים אתמול בלילה בכדי שאור השמש לא יפריע למנוחתו של ג'ונגקוק וקיפל את בגדיו ביסודיות בשביל שג'ונגקוק לא יחפש אותם בבוקר ממתחת למיטה. הוא חייך חיוך קטן והסתדר מול המראה, זרק מבט אחרון אל פנים החדר וסגר אחריו את הדלת לפני שיצא למסדרון. הוא ירד במורד המדרגות במהירות כשלפתע נפגש במבטו בשומר של וינסנט, הוסוק, אשר הפנה אליו את גבו ודיבר עם מישהו בטלפון ביעילות.
"כן, הכל יהיה בסדר." הוסוק צחק קלות בעודו הביט דרך החלון הגדול בסלון שהשקיף לחצר הגדולה עם הברכה העמוקה. "אני אטפל בזה." הוא הוסיף וניתק את השיחה לאחר מספר שניות. הוא הסתובב לאחור וחייך אל ג'ונגקוק. "בוקר טוב, " הוא קד עם ראשו, אך ג'און לא מיהר להגיב.
"איפה וינסנט?" הוא שאל בקשיחות, לא מרוצה לראות את הוסוק הזה בבית של האומגה שלו. הוא לא הבין למה וינסנט שכר אלפא כשומר ראש. בדרך כלל בטות מתעסקים בדברים כאלה, אך להפתעתו הרבה של ג'ונגקוק, מי שעבודתו הייתה להגן ולשמור על וינסנט היה אלפא.
"באוניברסיטה." ענה הוסוק ביבשות.
ג'ונגקוק הרים גבה, "אוניברסיטה?"
"כן, הוא לומד שנה שניה אומנויות באוניברסיטה בריג'נטון שנמצאת 14 קילומטרים מכאן." דיווח הוסוק בלי לחשוב יותר מידי מידע שמבחינתו היה שולי. הוא ידע מה היחסים בין ג'ונגקוק לוינסנט, כי שמע וראה הכל. חיוכו לא ירד משפתיו הדקות והוא דיבר בביטחון ומהירות בכדי שג'ונגקוק לא יחשוד לרגע שהוא משקר.
"הוא לא מנהל איזה מועדון? למה הוא צריך ללמוד באוניברסיטה?" חשד ג'ונגקוק והתקרב בצעדים איטיים אל הוסוק. הוא בחן את לבושו, הטוקסידו השחור החמיא לגופו ללא צל של ספק וגרם לו להראות נאה ורציני. הוא שילב את ידיו על החזה והביט בשומר בסקפטיות. "האם שומר ראש לא אמור להיות צמוד לבעל שלו?" הוא הוסיף בתהייה והרים את סנטרו מעט, מראה על התנשאות מעל הוסוק שרק הגביר את חיוכו והתנהג כאילו זה כלל לא הזיז לו. וזה באמת לא הזיז, הוא היה רגיל ליחס כזה.
"וינסנט לא רק מנהל מועדון, הוא גם אומן. אם היית מכיר אותו לעומק היית יודע שהוא צייר את כל התמונות שיש בבית הזה." הסביר הוסוק בנחת וגרם לג'ונגקוק להסתכל סביב ולשים לב לשלל התמונות שתלויות על הקירות הגבוהים. לכולם היה את אותו סגנון פרוע ולא ברור. שחור השיער לא הבין באומנות כלל, אך התמונות מצאו חן בעיניו. "הוא לומד אומנויות, כי רוצה להופך לצייר טוב יותר ולבעל יכולות גבוהות יותר. הוא עזב מוקדם הבוקר וביקש שאשאר כאן ואסיע אותך לאן שתבקש ממני."
YOU ARE READING
Spelers // KookV
Fanfiction"בא לך להמשיך לשחק איתי משחקים או שתתן לי סוף סוף לטעום מפרי גן העדן האסור?" שאל ג'ונגקוק בעוד שהעצבים רתחו בדמו, אבל וינסנט רק נהנה מכך. "אני דווקא אוהב לשחק איתך." הוא ליקק את שפתו התחתונה בתגובה וחייך חיוך שהצליח לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.
