האולם כבר היה מלא באנשים עוד לא שיכורים. כולם היו לבושים בצורה מכובדת וחגיגית. אפילו ג'ונגקוק יצא מהג'ינסים שלו וקפץ לתוך חליפה שחורה, צמודה ומכופתרת שהדגישה כול שריר על גופו. כול היום הוא היה עסוק בהכנות, אך לא שכח מהתור שקבע אמש אצל אחד ממכריו. בשעת צהריים מוקדמת הוא עזב את העבודה בשביל להשאיר על גופו סימן עם דיו ומחט. הכאב היה נסבל ודגדג את גופו. הוא כבר השתוקק להראות אותו לוינסנט.
הוא בירך את כל אורחים, ענד את חיוכו הכובש ולא הותיר אף אחד אדיש. הוא דיבר ופטפט עם אנשים חשובים שלא באמת עניינו אותו, בעוד שעיניו חיפשו אחר אדם אחד ספציפי במיוחד.
"ג'ונגקוק!" הוא שמע קול צייצני מבעד למוזיקה וסובב את ראשו הצידה. ג'ימין התקדם אליו בצעדים גדולים. הוא נראה לחוץ. "ראית את נאמג'ון? אני לא מוצא אותו." קולו נשמע מלא בדאגה.
"לא, " האלפא הניד את ראשו לשלילה. "פעם אחרונה זה היה לפני חצי שעה בערך, הייתם ביחד." הוא הסביר וסובב את ראשו מצד לצד, הסתכל ברחבי האולם אחר אחיו. "אולי הוא מעשן בחוץ?"
"לא, לא, חיפשתי אותו בכל מקום כבר." נאנח האחר ברוגז והניח את ידיו על צידי מותניו. "הוא אמר לי שהוא בודק משהו חשוב, יצא מהאולם ומאז לא חזר. הוא גם לא עונה לטלפונים, ג'ונגקוק." הוא היה נראה מודאג ועצבני. ג'ימין תמיד היה רגיל שלא משנה לאן הוא ונאמג'ון הולכים, הם לא נקרעים ליותר מידי זמן. גם אם כן, אז נאמג'ון מיידע מראש ודואג לכך שלא יקרה דבר לאומגה שלו. הפעם הוא פשוט נעלם, כאילו שהאדמה בלעה אותו.
"מה קורה?" אל השניים ניגש יונגי שבדיוק הגיע, לבוש בצורה מדוגמת כמו כל אחד אחר כאן.
"נאמג'ון נעלם." ג'ימין פלט בלחץ.
"באמת?" הוא הרים גבה והביט בג'ונגקוק בתהייה. האלפא העמד לצד שני האומגות והמשיך לסקור את האולם, בראשו הוא ניסה להיזכר במשהו שנאמג'ון אולי אמר או הודיע לו קודם לכן, אך דבר לא עלה לראשו. ג'ימין צדק, משהו כאן לא נקי. נאמג'ון אחראי מידי בשביל להיעלם כך סתם ללא התראה. משהו לא טוב קרה. "אתה חושב שמומיון מעורב בזה?" ג'ונגקוק הוריד את מבטו אל יונגי למשמע שאלתו והידק את לסותיו.
"אני מקווה שזה לא סרט הוליוודי מסריח ושהבן זונה הזה לא תכנן כלום." קולו השחיר בין רגע, הפך לנמוך יותר והעלה צמרמורת רק מלשמוע אותו. "נחפש אותו במקום ואם לא נמצא אני אפעיל כוחות חיצוניים, אוקיי?" הוא העביר את מבטו אל ג'ימין שהנהן ללא ברירה. הוא פשוט קיווה לראות את נאמג'ון כמה שיותר מהר.
באוויר טייל הריח האהוב על ג'ונגקוק שהרגיע את הרוחות תוך שנייה. הוא הרגיש זוג ידיים מתפטלות סביב מותניו וגוף נצמד אליו לאחור בחיבוק חם. שחור השיער לקח נשימה עמוקה לפני שהסתובב אל וינסנט בחיוך חם ואוהב.
YOU ARE READING
Spelers // KookV
Fanfiction"בא לך להמשיך לשחק איתי משחקים או שתתן לי סוף סוף לטעום מפרי גן העדן האסור?" שאל ג'ונגקוק בעוד שהעצבים רתחו בדמו, אבל וינסנט רק נהנה מכך. "אני דווקא אוהב לשחק איתך." הוא ליקק את שפתו התחתונה בתגובה וחייך חיוך שהצליח לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.
