מסביב לשולחן עץ עגול נעמדו עשרות אנשים סקרנים שבאו לצפות בהתערבות המפתיעה של השניים. כולם הכירו את ג'ונגקוק, שישב בצידו הימני של השולחן, אך לא הרבה ידעו מי היה וינסנט, שהתרווח בצד השמאלי של שולחן העץ. האלפא חייך חצי חיוך בעודו הביט במתחרה שלו, הוא ידע שאין לאפור השיער שום סיכוי מולו. ג'ונגקוק התעסק בזה מגיל צעיר, עוד לפני שהיה מותר לו בכלל לשתות. הוא ביקר בבתי יינות ברחבי העולם יחד עם אביו ואחיו הבכור, למד כל פרט נחוץ להחזקת חברה עולמית מצליחה והיה נאמן לעבודתו. הוא לא הבין מה חשב לעצמו וינסנט כשהציע דבר כזה, הרי מובן שההצלחה בידיו של ג'ונגקוק.
"בטוח בכל החרא הזה?" שאל נאמג'ון ורכן מעל לאחיו. "למה אתה תמיד בא לי עם כל מיני דברים הזויים?" הוא צחק בכעס קל, לא מבין איך בכלל ג'ונגקוק נקלע לסיטואציה כזו. נאמג'ון הביט באומגה בעל השיער האפור שהיה מוכר לו מקניית הסחורה. הוא זכר אותו, אבל לא עד כדי כך בשביל לצפות לראות אותו הלילה במועדון של עצמו.
"אל תדאג, נאמג'ה! אני על זה." הכריז שחור השיער בביטחון וחייך חיוך חושף שיניים. הוא היה נחוש לנצח.
"תהנה..." מלמל הבלונדיני לפני שכיסה את העיניים הגדולות של ג'ונגקוק במטפחת שחורה. כך גם עשו לוינסנט ודאגו שהשניים לא יוכלו לראות דבר. בתחרות הזאת העיקר הוא חוש הריח והטעם. בנוסף לכך עליהם להיות זריזים ולחשוב מהר בשביל להגיד את התשובה הנכונה ראשונים.
"מוכנים?" קולו הרם של הברמן הדהד באוזניו של ג'ונגקוק ומיד לאחר מכן נשמעו מחיאות כפיים וצעקות עידוד. מספר אנשים קראו בשמו של ג'ונגקוק, כי קשה לנצח את האדם שממזמן ענד את כתר מלך האלכוהול. מול האלפא והאומגה הונחו כוסיות שקופות בעלות תכולה כלשהי בתוכן. ג'ונגקוק כבר היה יכול להרגיש את הריח המוכר ובצלצול הפעמון הוא לקח את הכוסית בידו ולגם ממנה לגימה בודדת. טעם הפירות הטרופיים והשזיפים, יחד עם נגיעות הוניל הקלילות הורגשו על לשנו. הוא העביר את המשקה בגרונו בעודו לוחץ על הפעמון מולו. "כן ג'ונגקוק?" שאל הברמן, מוכן לקבל תשובה מן המתמודד.
"בקרדי שחור." הוא אמר בביטחון, מזהה את הטעם הזה עוד מהימים ההם כשהיה מתגנב למשרד של אביו בזמן שהוא לא היה נוכח בבית ולוגם מפה ומשם משקאות שעמדו בתוך ארון הזכוכית מתוך סקרנות תמימה. אז, הטעם הזה הרגיש לו גועלי ובלתי ניתן לשתייה, אך השנים הוכיחו את עצמם והיום משקאות כאלו קטנים עליו.
"תשובה נכונה!" קרא הברמן והאנשים שהתאספו סביב הריעו. נאמג'ון תפח על כתפו של אחיו, מעודד אותו בשקט, ללא מילים. הוא לא היה צריך לצרוח ולמחוא כפיים בשביל שג'ונגקוק ירגיש את נוכחותו.
מולם הוצבו כוסיות נוספות בעלות תכולה שונה והאלפא כלל לא היה מרוצה מפרט אחד - הוא לא רואה את וינסנט. הוא לא ידע מה קורה למתחרה שלו ברגעים אלו, לא היה מודע לתחושותיו או להבעות פניו. הפעמון צלצל שוב וג'ונגקוק לקח את הכוסית השנייה ולגם ממנה. אל אפו הגיע ריח של וויסקי והוא גלגל את הנוזל בתוך פיו, טועם את גלי הסוכר החום. הוא ידע שזה רום, אך לא יכל להצביע בדיוק על איזה סוג. לפתע, הפעמון צלצל.
YOU ARE READING
Spelers // KookV
Fanfiction"בא לך להמשיך לשחק איתי משחקים או שתתן לי סוף סוף לטעום מפרי גן העדן האסור?" שאל ג'ונגקוק בעוד שהעצבים רתחו בדמו, אבל וינסנט רק נהנה מכך. "אני דווקא אוהב לשחק איתך." הוא ליקק את שפתו התחתונה בתגובה וחייך חיוך שהצליח לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.
