יונגי זרק לתוך שקית הזבל עוד כוס פלסטיק בזמן שג'ונגקוק לקח את הצלחות שנשארו על השולחן אל המטבח בו עמד סוקג'ין ושטף את כלי הזכוכית. "אלו האחרונים." הודיע האלפא והניח את הצלחות ליד הכיור.
"תודה על העזרה, " סוקג'ין לקח את אחת הצלחות ושטף במים הקרים עם סבון. "מה עם השאר?" הוא הרים את מבטו אל ג'ונגקוק בהתעניינות.
"כמעט סיימנו." הוא סיפר לו ונשען על השיש.
"וינסנט הזה נראה בחור טוב, " לפתע אמר סוקג'ין וגרם לג'ונגקוק להרים גבה בפליאה. "מה? אסור לי להחמיא לו?"
"על כל אחד ששכבתי איתו ידעת רק ללכלך, אז מה שונה בו?"
"קודם כל, לא שכבת איתו, אני צודק?" שאל ג'ין שאל רטורית וגרם לצעיר לגחך ולגלגל עיניים מה שהוכיח שהתשובה היא כן. "הוא רמה אחרת מכל שאר הזונות האלה שהתרוצצו אצלך בחדרי המיטות. אני תוהה לעצמי, האם אתה מספיק טוב בשביל גבר כה אצילי?" הוא חייך חצי חיוך. מילותיו של האומגה לא הפסיקו להפתיע את שחור השיער. סוקג'ין מעולם לא דיבר בצורה כזאת לאף אחד. להפך, הוא הרשה לעצמו לחזור ולהגיד שאם ג'ונגקוק ימשיך לחיות כמו שהוא חיי אז הוא לעולם לא ימצא אהבה שתוכל למלא אותו. לראשונה שהוא חושב דברים טובים על אחד הפרטנרים של ג'ונגקוק. טוב, לוינסנט אי היה אפשר לקרוא בדיוק פרטנר.
"כן... הוא חתיכת דבר." הודה ג'ונגקוק באנחה קלה. וינסנט היה תעלומה קשה במיוחד עבור ג'ונגקוק ולא שהוא היה טיפוס של חידות, אבל גם וינסנט לא היה בדיוק כמו כולם. וינסנט היה אחר עבורו, מיוחד בשבילו. הוא התנהג אחרת והיה היחיד שלא נפל לרגליו בפשטות.
"מדברים עליו והנה הוא מופיע..." לפתע מלמל ג'ין וג'ונגקוק הפנה את מבטו אל הסלון וראה את וינסנט, אשר עמד והביט על השניים במבט מהסס. "אני אשאיר אתכם לבד, " הוא קרץ אל עבר האלפא ויצא מהמטבח אל החצר בה שהו שאר חבריהם.
"נהנת?" שאל ג'ונגקוק ושילב את ידיו על חזהו המוצק. וינסנט צעד אל פנים המטבח ונשען על השיש לצד האלפא.
"יש לך חברים טובים, " אמר וינסנט. "חשבתי שיהיו יותר אנשים ושאני קצת אבלע ביניהם, אבל הם ממש נחמדים וג'ימין לא נתן לי לרגע להרגיש לא קשור." הוא פירט על חוויותיו בביישנות קלה והעלה על שפתיו של ג'ונגקוק חיוך. "מה אתה מחייך?" קולו הביישן התחלף באחד ארסי שדרש תשובות.
"אתה דומיננטי מידי בשביל להיבלע, אי אפשר שלא לשים לב אלייך." הסביר ג'ונגקוק. הוא נעמד מול וינסנט ונשען על השיש בעזרת ידיו. הוא הביט אל עיניו העמוקות של וינסנט כאשר פניהם היו במספר סנטימטרים זה מזה. הוא הרגיש את נשימותיו ושמע את פעימות ליבו שהתגברו והסתנכרו עם שלו. "אתה כל כך יפה שרק עיוור לא יבחין בך."
"לדעתי סוקג'ין הרבה יותר יפה ממני, כנראה בגלל זה הבחנת בו, לא כך?" גיחך וינסנט והרים את גבותיו בתהייה.
YOU ARE READING
Spelers // KookV
Fanfiction"בא לך להמשיך לשחק איתי משחקים או שתתן לי סוף סוף לטעום מפרי גן העדן האסור?" שאל ג'ונגקוק בעוד שהעצבים רתחו בדמו, אבל וינסנט רק נהנה מכך. "אני דווקא אוהב לשחק איתך." הוא ליקק את שפתו התחתונה בתגובה וחייך חיוך שהצליח לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.
