Spelers // KookV

פרק 13 - הסוד שלנו

האלפא נכנס לביתו עם חצי חיוך וביגוד מעוצב ויקר. הוא תמיד נראה מיליון דולר, בין אם זה בחליפה ובין אם זה בבגדי יום-יום. אומגות אחרים היו טוענים שהוא עוצר נשימה, אך זה לא מדויק, כי מומיון לא עצר את הנשימה, אלא לקח את כל כולה מריאותיו של טאהיונג. ואיך אפשר בכלל לנשום כשמומיון נמצא בסלון וג'ימין יושב קומה מעליו על המיטה של וינסנט?

"קרה משהו שהגעת בצורה כה מפתיעה?" וינסנט ניסה לשאול בעדינות בכדי שמומיון לא יחשוד בדבר וכך גם ג'ימין שעלול לצטט מלמלה. הוא נשען על השייש והביט באלפא במבט מלא ביטחון שלא העז לשדר טיפה של פחד.

"הייתה לי שעה פנויה אז חשבתי לקפוץ אלייך." ענה מומיון בפשטות וסקר את החלל בצורה מחשידה. הוא ידע שמשהו לא נקי פה וטאהיונג יכל להרגיש את זה מעקצץ בקצות אצבעותיו. מומיון התקרב אליו וצמצם את הפער ביניהם בצעדים בודדים, נתלה מעליו במבט מאיים, אך חיוך קל על שפתיו. "איך עבר עלייך היום?" הוא שאל ונשק לצאוור של וינסנט.

צמרמורת עטפה את האומגה, "בסדר." הוא מלמל בקול חנוק. מומיון הניח את ידיו על מותניו ותחב את ידיו תחת הבגדים העבים, נגע בעורו החם של טאהיונג עם ידיו הקרות וגרם לגלים של צמרמורות לדהור על גבי גבו. הוא הניח נשיקה נוספת על צאוורו ואז עוד כמה, עובר עם שפתיו ברפרוף על גבי עורו של וינסנט. טאהיונג נשם בכבדות. פיו נפער בניסיון לקחת כמה שיותר אוויר, אך מומיון לא הותיר לו דבר כאשר הניח את שפתיו על גבי שלו ונישק באגרסיביות. טאהיונג החליק את ידיו מהכתפיים של מומיון אל עורפו ותחב אותן בין שערותיו הקצרות. מומיון היה אכזר ולא הותיר אפשרות להילחם בו, כך שכל מה שנשאר לאומגה זה לזרום איתו.

"אני מהופנט מהריח שלך, " החמיא מומיון בעודו התנתק משפתיו הנפוחות של טאהיונג. "אבל הוא מעורבב עם ריח זר." הוא חייך בערמומיות וגרם לאומגה לקפוא. אי אפשר היה להסתיר ממנו כלום וזה מה שהפחיד את טאהיונג יותר מכל דבר אחר. "זה ריח מתוק מידי בשביל להיות שייך לאלפא... מסתיר ממני אומגות?" גיחך מומיון והעביר פיסת שיער אפור מאחוריי אוזנו של האומגה בעדינות שלא התאימה לו כלל. 

"ח-חבר..." גמגם טאהיונג מרוב חשש ורק העלה את החשדות של מומיון.

חיוכו הערמומי של האלפא רק התגבר. הוא הניח יד אחת על לחיו הימנית של וינסנט והעביר את אגודלו על שפתיו הנפוחות. הוא קרא את האומגה כמו ספר פתוח ולא משנה כמה ינסה לעבוד עליו או לשקר לו הוא לא יצליח. הוא גם ידע שטאהיונג לא בדיוק רוצה לעשות את זה רק ממבט אחד בעיניו המפוחדות. מומיון נשק לשפתיים הורודות של טאהיונג שוב, נשך אותן באגרסיביות והחדיר את לשונו עמוק פנימה. האומגה ניסה לדחוף אותו לאחור הפעם, אך כוחו לא השתווה לכוחו של האלפא. מומיון היה חזק מידי, מאיים מידי, מפחיד מידי ועוצמתי מידי. טאהיונג הרגיש את זה בכל תא חי בגופו.