Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~6~

טיפות המים הרטובות שנתלו על קצה שיערו הזהוב עשו את דרכן מטה צנחו מקצהן של אותן השיערות כשקיט העביר את אצבעותיו דרכן. כאילו בדרך פלא, הוא הצליח להעביר דרך המגע מעט מרוח הנעורים שלו לטיפות המים, שהשתוללו בפראות. הוא חייך לעצמו כשעזב את חדר השירותים וצעד לעבר החדר שחלק יחד עם טיי.

הוא ציפה לחוש בחוסר הנוחות המוכרת שפגש בכל פעם מחדש כשנאלץ לישון באותו חדר עם אביו, שהיה ידוע בשוק הצללים, ולכן מפעם לפעם הוא הצליח להסתבך בצרה של ממש, שהובילה למגורים זמניים כשהיו במנוסה. הוא תהה האם השוני בלט לעיניו כי לשם שינוי, אף אדם מסוכן לא חיפש את מקום הימצאם ואיים על חייו, או שהיה זה הנער הקליל, שבעיניו של קיט, הפך הכל לאוורירי וטומן בחובו סודות בדיוק כמוהו .

הוא היה לבוש חולצה שחורה קצרה ומכנסיים אפורים ורפויים והצטער על כך שלא נעל נעליים. הרצפה הייתה קרה כנגד רגליו כשירד במורד גרם המדרגות, עושה את דרכו אל תוך המטבח כחלק ממסע החיפושים שלו אחר מסרק ראוי לשמו.

המחשבה על הקלות שבה התרגל אל הבית הזה עוררה בו בושה, שהתחלפה במהירות בתדהמה למראה מצבו של המטבח, שהיה מלא בשקיות שפוכות וערימות קטנטנות של קמח בהן פוסלו בתים זעירים.

סביב אי המטבח המבולגן נעמדו כל בני משפחת בלאקת'ורן, מתעסקים בגושי קמח ויוצרים מהן צורות שטוחות ועגולות בתוך חוסר הסדר שאפילו ג'וליאן, המסודר שביניהם, לא טרח לנקות. כשקיט הביט בו, הוא הבחין בו צוחק עם בן הזקונים של המשפחה, מה שצבט את ליבו. הוא לא עולם לא יזכה בכל זה, הוא אפילו לא התקרב אל המציאות האבודה הזו.

קיט לא הבחין כשקול קרא בשמו בפעם הראשונה, וגם לא בשניה. רק כשהוא חש ביד נוגעת בכתפו הוא הפנה את מבטו אל כיוון הקול, פוגש בעיניו האפורות של טיי, שקרא בשמו פעם נוספת. "קיט".

"אתה בא?" טיי הביט בו לרגע בעיניים האפורות, השמיימיות האלו שלו, ואז חזר אל מקומו לצד ליבי. הוא עדיין לא הסתובב, אלא המשיך והמתין לקיט, שבהה בו ממקומו בחוסר הבנה.

"קדימה קיט" הפעם קולה של אמה היה זה שהורה לו להצתרף. היא סימנה לו להכנס אל תוך המטבח ביד מכוסה תערובת גבשושית של קמח ומים, שהייתה מוצקה בחלקה. "אנחנו זקוקים למישהו שלא יהרוס לחלוטין את המטבח ההרוס גם ככה הזה".

"ואני לא נחשבת בעינייך?" דרו מחתה ממקומה, קולה הופך להד מעומעם בעבור אוזניו של קיט, שהיה מרוכז כולו בצעדים שצעד קדימה, מתמקם לצידו של טיי.

זה לא משנה שום דבר, הוא אמר לעצמו כשהמחשבה הקודמת שלו, על כך שאיבד את המשפחה היחידה שלו ואיתה את כל החוויות שיכל ליצור, עלתה וצפה חזרה אל תוך מוחו. כאילו יכלה להכנס אל תוך מכונית מרוץ, היא עשתה סיבוב של מאה שמונים מעלות והתנגשה במהירות שיא במחשבותיו. קיט חשב לעצמו שלא משנה באיזה מרוץ מדובר, המהירות הזו ככל הנראה לא חוקית, אבל זה לא שינה את העובדה שהנזק כבר נוצר.