Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~5~

היתקלות באירוניה היה עניין שבשגרה, לפחות עבור קיט. הוא הבחין בה בקלות. באופן בו היא אפפה סביב המקרים המתוחים ביותר, הותירה קמצוץ מעצמה וציחקקה, מתפארת ומספרת שהיא זיק הקסם שהופכת כל מקרה בנאלי וחסר עניין לסיפור ראוי לשמו ולכן לכולם מגיע פיסה ממנה, ואילו רק על מנת להוסיף טעם אל המשקה. הוא כבר הכיר את הדרך שבה היא והסרקזם חברו ויצרו צרות יחדיו. הוא הכיר אותה עמוקות, ורק הצטער שהפעם אותה אירוניה ארורה שטעה והחשיב למכרה וותיקה, פעלה כנגדו.

היא לעגה לו, כי בסופו של דבר, זוהי עצם מהותה, והרי אם במשך שנים רבות כל כך הוא נודע כצלו של אביו, זה רק הוגן שהגורל ישיב לו באותו מטבע. הפעם זה אביו שרודף אותו.

ולכן, בלית ברירה, הוא סבל את הסיוטים שהתארחו בנבכי חלומותיו מדיי לילה, משקר לעצמו ואומר פעם אחר פעם שהם ייפסקו בקרוב, בהתמדיות כזו שמסוגלת להתפרש רק בשני אופנים: כאילו היה אדם אחוז טירוף, או אחד שאחז בחוט דק ששמו תקוווה שצדדיו הלכו ונפרמו. הוא עשה כמיטב יכולתו על מנת להשתיק את הצווחות שהתלוו אל המראות האיומים, נחוש לעבור לילה אחרי לילה מבלי שאף אחד לא יבחין בסיוטים, מתעקש לסבול בשקט.

מגוכח. גם אם מישהו יבחין, למה שיהייה לו אכפת? הוא אמר לעצמו, ובכל זאת החליט שלא לקחת את הסיכון. זהירות היא כלי חשוב, זה היה שיעור בסיסי שלמד כבר בילדותו, אך בליל אמש הוא נרדם, תשוש, ומגננותיו צנחו מטה. כשהתעורר, זוג ידיים שהונחו על כתפיו טלטלו אותו קלות.

הוא פקח את עיניו, מבוהל, ומצא את שחור השיער רוכן לעברו, קרוב כל כך לעברו עד שקיט תהה האם הוא עומד לצמצם את המרחק המועט הנותר ביניהם ולהפגיש את שפתיהם להיכרות קצרה, אבל הנער רק המשיך ומלמל מילה כלשהי, שפתיו נעות במהירות. רק לאחר שניות אחדות ההבנה נחתה על קיט. טיי מלמל את שמו.

המחשבה שמילאה את מוחו של קיט, שעליו להרגיע את טיי אחוז הפאניקה כשהוא היה זה שסבל את הסיוטים בכל לילה מחדש, הייתה עוד אחת מהנאותיה הקטנות של האירוניה. הוא כמעט הצליח לשמוע אותה נעה מצד לצד מעבר לקול שריקת הרוח החמימה. ולמרות זאת, כשהביט בטיי, הוא מצא שהנער שמולו לא הפגין אפילו את הסימן החלוש ביותר לתדהמה. פניו היו מסכת עצבות והזדהות שגרמה לקיט לתהות האם הנער שמולו באמת שברירי כפי שנראה בעיניו. רק אז קיט נזכר שידיו של טיי עדיין נחות על כתפיו ומיהר לזחול מעט אחורה כך שכפות הידיים נסוגו אחורה וחזרו אל מקומותיהן בצידי גופו של טיי, מותירות אחריהן תחושה חמימה שהלכה והתפוגגה כנגד רצונו של קיט.

"זה בסדר" אמר טיי, "זה לא רע לבכות. למעשה, אני חושב שזה הופך אותך לאדם חזק בהרבה". מנימת קולו של טיי השתמע שהוא לא מדבר ישירות אל קיט, שקיווץ את עיניו, מבולבל במעט. הוא לא הבין כי עליו למחות את מפל הדמעות שזרם דרך עיניו עד אשר דמעה יחידה נחתה על שפתיו, קרה ומלוחה.