Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~11~

טיי חקר בשם הסקרנות על כל דבר באשר הוא . הוא היה מבלה שעות אין ספור מול הספרים, ששפכו אל תוך מוחו מידע על גבי מידע. הוא אהב את הידע, שנתן לו בסיס יציב שלא יכל להפוך רעוע. הידע הוא זה שהעניק לו את המושג על, ובכן, הכל. מהמקצועות בבית הספר ועד רגשות שלא הצליח לפענח. מחלות ואפילו תחושות, הוא צבר את כל הידע שיכל.

הוא חשב שאין דבר שלא ניתן לפענוח, להבנה, וכשהבין שטעה, הוא חש כאילו נזק הרסני שבר אותו. היה זה הדיכאון, שמידע יבש בלבד לעולם לא יוכל להסביר. זו הייתה תחושה שמקיפה אותך במין בועה אפרפרה, מוחצת אותך כאבן על החזה שלא ניתנת להרמה ומטביעה אותך ביגון. טיי ידע זאת, מובן שידע, אבל מעולם לא תיאר לעצמו שהתחושה תהיה ממשית כל כך, ושרגע שתכנס אל תוכו, תסרב לעזוב. 
זה הופיע בדברים הקטנים ביותר, שבהם הוא חשב שרק הוא הבחין, מה שהלחיץ אותו אף יותר.
הוא המציא דרכים מגוונות על מנת להרגיע את עצמו, דרכים שקטות שלא ניתן להבחין בהם כל עודלא בוחנים אותן תחת מיקרוסקופ, אבל כל אלו לא עזרו. הוא הרגיש כה חסר תועלת, כה חסר אונים כיוון שלא יכל לעזור לאחותו, יושב לו שם בכל יום ויום מבלי לעשות דבר בנידון ונותן למחשבותיו לייסר אותו.

בכסיסות הציפורניים והסימנים הניכרים לעייפות וייאוש על פניו של טיי הבחין גם קיט,שלא היה מוכן לראות את מצב רוחו הירוד מכבר של שחור השיער הולך ומדרדר עקב הביקורים החוזרים והנשנים בבית החולים במהלך השבוע האחרון.
הוא ידע שכל שאר בני המשפחה היו עסוקים וגם ככה דאגו בינם לבין עצמם למצבה של ליבי. ג'וליאן ואמה טיפלו במצב בבית בעוד שהאחים הבוגרים היו עסוקים בעבודה בלתי נגמרת שלובה בדאגות לשלומה של ליבי, כך שמצבם לא היה מוצלח, ועל דרו הייה מוטל הטיפול בטאבי. הם לא נפנו למצבו של טיי, וקיט לא יכל לעשות דבר בנידון.

"היא נכנסת עכשיו אל הטיפול" קיט, שעמד ליד דלת חדרה של ליבי, נקש בכף רגלו על רצפת המסדרון. "אם תרצה לדבר איתה לפני הניתוח, זה הזמן".
"לא" טיי ענה.
"לא?" שאל קיט.
"היא תהייה בסדר?" שאל שחור השיער. "היא לא תרצה לראות אותי ככה, כשהיא חלשה. היא תמיד מנסה להראות חזקה כל כך מולי, אני לא יכול לקחת את זה ממנה. אני רק צריך לדעת שהיא תהייה בסדר".
קיט התיישב לצדו בשתיקה. הוא נעץ מבט בכפות רגליו כשאמר. "היא נראית מאד יציבה. הפגיעה בינונית, אחרי הכל".
"מה סיכויי ההצלחה?" טיי, שבהה כבר שעה ארוכה במרצפות הרצפה, הרים את מבטו.
"גבוהים. בין שישים לתשעים אחוז", מכשאמר זאת הבלונדיני, נדמה שטיי רק הפך מדוכדך יותר משהיה.
"אני רוצה לקנות גלידה" קיט הצהיר לפתע.
"מה?" הוא שאל במצח מקווצת.
"אני רוצה לקנות גלידה, ואתה בא איתי" קיט נעמד והושיט את ידו לשחור השיער, שהביט בידו המושטת של קיט, ואז בהבעת פניו, שהייתה רצינית לחלוטין. טיי אחז בידו של קיט ונעמד.
"אני מניח" הוא הנהן.

"גלידה אמריקאית?" טיי הרים גבה למראה קיט הפוסע לעברו, אוחז בשני גביעי גלידה
"האחת והיחידה" קיט הושיט את ידו הימינת קדימה, וטיי אחז בגלידה שבין אצבעותיו, ידיהם מתנגשות לרגע לפני שניתק את המגע.
"חשבתי יותר בכיוון של גלידה… גלידה שלא יוצרה במקדונלדס" טיי ליקק את הגלידה בדיוק כשקיט התיישב לצידו, מביט קדימה אל הפארק הקטן שבו שהו, שהיה סמוך אל בית החולים. 
המקום היה מלא בירוק. שיחים מטופחים שנדמו כבלתי נגמרים כשהחלו ליצור שבילי הליכה שהובילו לאי שם, לצידם היו עצים תמירים שתחתם ישבו זוגות ומשפחות צעירות שהעבירו את זמנן. מבטו של טיי השתהה על הדשא, שעליו נתלו טיפות טל שנצצו תחת אור השמש שהלך ודהה בשעת הערב הזו, משקפות בתוכן את צבעי הקשת.