לרגע השתררה שתיקה מוחלטת, אבל אז קיט גמגם. "אני צריך ללכת".
דרו הביטה בו עוזב לבדו דרך דלת הכניסה. היא קיווצה את עיניה, ואז חזרה והביטה בהלן.
"אני אלך להביא את הבגדים" אלין החוותה אל עבר הלן ועלתה מעלה.
דרו נותרה במקומה, קפואה ומבוהלת. היא ניערה את ראשה ונעמדה. "איך זה קרה?".
"היא יצאה לריצה רגילה. לאחר מכן הדבר הבא שנודע לנו הוא שהתקשרו אל ג'וליאן וסיפרו לו שאחותו בבית החולים במצב קשה" הלן התקרבה אל דרו, אבל דרו התעלמה ממנה, כאילו לא הייתה אלא נקישות הנעליים שהדהדו בחדר. "אמה התקשרה אליי ואל מארק, אבל היא ביקשה מאיתנו לקחת אותך איתנו כשנגיע הנה ואז שנגיע במהירות האפשרית אל בית החולים".
"אז הם כבר שם" דרו מלמלה לעצמה. פעם נוספת שהיא נותרה מאחורה, נשכחת בשבילם, סתם עוד משהו שעליהם לאסוף בדרכם.
"את יודעת לאן..." אלין מצמצה, מתערבת בשיחתן. היא נעצרה, ואז הוסיפה. "מי הוא בעצם?" היא סימנה באגודלה אל עבר דלת הכניסה דרכה נמלט קיט.
דרו ניענעה בראשה לחיוב אך לא אמרה מילה. הלן הנימכה את ידה ואמרה. "ובכן, לא נוכל לעזוב בלעדיהם. נצרתך למצוא את טיי".
דרו הביטה בה, ובעודה מתקדמת אל עבר דלת הכניסה, היא אמרה. "קוראים לו קיט, וזה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו".
"חשבתי שאמצא אותך כאן", קיט מלמל. הוא הניח ידים על ברכיו והתנשם לאחר הריצה הבלתי נפסקת מבית הלאקת'ורנים עד למחבואו של טיי.
"עבודה יפה, ווסטון" ידיו היו כרוכות סביב גופו בחוזקה ורגליו צמודות אל בטנו כאילו ביקש להתקווץ ולהעלם מבלי להותיר שום זכר.
שרלוק הוא לא החכם מביניהם? טיי רצה לשאול, אבל מבט אחד בטיי העגום מנע ממנו. הוא התקרב והכופף אל גובהו של טיי המצומק אל תוך עצמו. הוא הביט אל עבר עיניו, אבל טיי השאיר את אלו שלו נעוצות ברצפה.
"היא..." לחש טיי. קיט תהה לעצמו כיצד הוא פענח את זה, הרי, כשאלין עלתה מעלה, הוא כבר היה איננו.
"אני יודע". קיט הניח בעדינות את כף ידו על גבי זו של טיי, שלפתע הרים לעבר קיט זוג עיניים אפורות שהלכו וטבעו תחת דמעות שקופות.
"מה קורה פה?" הוא התנשם, שאף נשימות עמוקות בשעה שהדמעות המשיכו לזלוג מטה. "אני..".
"ששש" לחש קיט. הוא לא הצליח להפיק שום קול נוסף. קפוא במקומו, לא היה לו מושג מה עליו לעשות, אז הוא החליט שראשית, עליו להרגיע את טיי.
"אני לא מצליח לנשום" אמר, צופה בעיניו של קיט נפערות לפערה ובידו ממהרת למצוא את ליבו של טיי, שהחל להזיל טיפות זיעה.
"אתה חווה התקף חרדה" טיי יכל לראות את המטבע הנופל בעומקי מוחו של קיט, שניסה ככל יכולתו להזכר במאמר שקרא ברפרוף לגבי הנושא לפני זמן מה.
בסופו של דבר, הוא וויתר על הניסיון להזכר במה שבבירור נשכח, וקילל את עצמו על כך שלא אילץ את עצמו להזכר, שדחק בעצמו להתאמץ מעט יותר מכפי שיכול כשראה את הסבל שטיי נושא. הוא החל להניע את ידו הלוך וחזור לאורכו של טיי כפי שראה את ליבי עושה מספר פעמים. היה נדמה לו שהדבר שיפר את מצבו, ואילו רק במעט.
טיי שנא להרגיש כל כך חסר אונים. הוא התקשה בנשימותיו, וניסה לייצב אותן ככל שיכל, עוצם את עיניו בכח על מנת להתרכז. בעודו מפשפש בזכרונותיו לעבר כל הזכור לו לגבי התקפי חרדה, קולו של קיט חלחל אל מחשבותיו.
"טיי, תקשיב לי. תקשיב לקול שלי" הוא ביקש נואשות, ורגעים לאחר מכן טיי פקח את עיניו, מביט בו בחוזקה, כאילו היה צריך לאמץ את כל חושיו על מנת להתרכז בו.
"אני עומד למות?" הוא שאל, חרדה בקולו. עורו הפך חיוור, צבעו זהה לצבען של הדמעות השקופות.
"לא, לא" קיט נענע את ראשו בנחרצות כזו שלא השאירה מקום לספק, "אתה צריך להרגיע את עצמך. אתה תצא מזה. תנשום איתי".
קיט נשם נשימה עמוקה, וטיי, שרעד תחתיו, עשה כמוהו. נשימה אחר נשימה, הם נשמו ונשפו בקצב אחיד למשך כמה דקות, שומרים על קשר עין יציב, עד אשר קצב ליבו הדוהר של טיי הלך ונחלש.
"הפסקת" טיי הביט במבט מהורהר אל עבר ידו של קיט במבט מהורהר. קיט תהה אם מדובר על היד שהניח על חזהו, אבל אז עקב אחרי מבטו של טיי, שנחה על ידו השניה של קיט, זו שלפני רגע ליטפה הלוך ושוב את ידו של האחר שתחתיה.
"זה קורה לעתים קרובות?" קיט שאל.
טיי נד בראשו לשלילה, טיפות הזיעה שנתלו על קצות שיערותיו נעות יחד איתו. "אנחנו נצתרך לחזור בקרוב, לא?". הוא נאנח. "אני לא רוצה לחזור".
קיט נענע בראשו והתמקם לצידו, עדיין אוחז בידו בין כפות ידיו. "אתה יכול לספר לי קודם, אם תרצה".
"זה בסדר, זה אתה, זה רק ש.." טיי נאנח, אבל אז השפיל את מבטו. "אני לא יודע".
"אתה צריך זמן? להרגע?" קיט שאל, ולאחר מכן טיי הנהן.
קיט נעמד והחל לצעוד אל עבר הכניסה. הוא שלח מבט אל טיי, שנראה מבולבל למראה. "למה אתה עוזב?".
"אמ.." קיט גמגמ והסתובב חזרה, "רצית להרגע".
"כן" טיי ענה באותה נימת קול.
קיט חזר והתיישב לצידו בשילוב רגליים, מביט בטיי, שבהה באוויר ובלע רוק מפעם לפעם. "כמה זמן יש לנו?".
"אני אדבר עם דרו כשתהיה מוכן, אגיד לה כשנחזור" קיט ענה,"יש לך כמה זמן שתצתרך".
YOU ARE READING
Stay With Me- KIT&TY FANFIC
Fanfiction"התכוונת לעזוב" טיי אמר לבסוף, וקולו אמנם היה חסר נימה, חסר כל שמץ שיפוט, אבל עיניו נצצו בסקרנות וטיפת עצב. קיט אמר לעצמו שזה לא יכול להיות, הנער אפילו לא מכיר אותו. "למה בכלל אכפת לך?" שאל, בנימת קולו ספק צרוף סקרנות שהוא בבירור ניסה לבלוע יחד עם ר...
