Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~13~

כשקיט פקח את עיניו בבוקר למחרת, הוא לא יכל שלא לפרוץ בצחוק. במשך זמן רב כל כך כל בני הבית היו דרוכים למקרה של בריחה נוספת מצד קיט, ופקפקו בכך שלא יתגנב החוצה באחד הלילות ויעלם לו בין סמטאותיה של לוס אנג'לס, ולבסוף התברר שזהו טיי שנעלם ללא כל אזהרה, מכיוון שהחצי השני של המיטה שחלקו אתמול הייתה ריקה מאדם.

טיי התיישב, המיטה חורקת כנגדו, ושפשף את עיניו. הוא חזר על הפעולה פעם נוספת, רק על מנת להיות בטוח שאיננו מדמיין את הספר הפתוח לרווחה שלצדו, ממוקם בדיוק היכן שישן טיי בלילה שעבר. הוא אחז בו לרגע לפני ששחרר את אחיזתו כך שהחפץ נפל על מיטתו של טיי מבלי להשמיע קול, ואז נענע את ראשו, עושה את דרכו מטה, אל חדר האוכל.

סביב האי עשוי השיש שוחחו אמה וג'וליאן כשכריסטינה שמאחוריהם שופכת לעצמה קפה בעצלות. הוא בהה באמה, שנגסה בחתיכת הטוסט האחרונה שבידיה כשהשיער שלה, שנכלא בלולאה מסורבלת, קפץ מעלה ומטה, ואז בג'וליאן שלצדה, שחייך אליה כאילו הייתה קרן שמש כששוחחה איתו בניחוחות.
השניים הרימו את מבטם באחת כשקיט שאל, "אתם יודעים לאן טיי הלך?".
אמה החליפה מבט עם ג'וליאן. דרו הרימה גבה בשאלה ממקומה בסלון מול מסך הטלויזיה, ואז נעמדה מבלי משים, מניחה בכיור את קערת הדגנים שלה כשאמרה. "זה אתה שתמיד מסתובב איתו כאילו הודבקתם זה לזה בדבק".
"יכלת פשוט להגיד שלא" הוא שמט את כתפיו.
"מה הכיף בזה?" היא הרימה גבות בהתגרות וחייכה. הוא גלגל את עיניו והסתובב חזרה אל המדרגות כשאמה קראה לו לעצור.
"חכה, תאכל ארוחת בוקר קודם", היא אמרה, ולפני שיכל לומר מילה, היא דחפה קערת דגנים אל ידיו.
"זה שלי!" קירן אמר.
"היה שלך" אמה קראה חזרה. קיט חשב שדמיין צחוק בוקע מכיוונו של ג'וליאן.
"אני אוכל למעלה" קיט אמר לבסוף, מביט בקערה ואז חזרה באמה, שבחנה אותו לרגע, אבל אז הינהנה הינהון קטן ופנתה חזרה אל מושבה.
קיט טיפס במעלה גרם המדרגות בזהירות כשעלה במוחו הרעיון שגרם לו לחסל את קערת הדגנים במהירות לפני שאחז פעם נוספת בספר לסדרת שרלוק הולמס.

"לא ידעת היכן לחפש, ולכן פספסת את כל מה שהיה חשוב. לעולם לא אצליח לגרום לך להכיר בחשיבותם של שרוולים, ברמזי הציפורניים, או בעניינים הגדולים הנתלים משרוכי מגפיים" היה המשפט הממורקר היחיד באותו הדף. לאחר שקרא אותו פעם אחר פעם עד שלבסוף התייאש. הוא הרים את ראשו מתוך עמודי הספר וקיווץ את עיניו. הוא דיפדף הלאה עד שנעצר כשהבחין בקטע הממורקר הבא, שהיה. "אתה מכיר את השיטה שלי, היא מבוססת על התבוננות בדברים חסרי הערך."

עיניו של קיט נפערו, הוא פלט אנחה ודפדף חזרה אל המשפט הראשון, קרא את המשפט פעם נוספת, ונעמד.
"הוא לא" קיט מלמל לעצמו בעודו אוחז בדלת ארון הבגדים. הוא פישפש בין ערימת הנעליים המסודרת למופת שבתחתית הארון עד שמצא את המגף השחורה שאל שרוכה חובר חתיכת נייר לבנה ומגולגלת.
הוא שלף את המכתב ופתח אותו לרווחה, קורא אותו תוך כדיי ששעט מטה אל דלת הכניסה ועזב את הבית מבלי לומר מילה.